אפילו הארגומנט עצמו של השפה הפרטית של ויטגנשטיין[1] אינו בהיר די הצורך, על אחת כמה האינטרפטציות וכיווני המחשבה שנבנים על גביו.
בסיפרות הפילוסופית נעים האינטרפטציות לגבי השפה הפרטית משפה שמתכוונת אל תחושות ותכנים מנטליים שברורים רק לסובייקט, דרך שפה של מי שחי מבודד נתון בתוך ואקום ועד שפה שאין אפשרות לוגית להבינה.
על כל פנים ודרך כל אינטרפטציה של השפה הפרטית ישנה הסכמה ששפה פרטית איננה אפשרית מאחר והקשר שבין מילה ומשמעות בה הינו פרום ולא ידוע, אין כל רפרנס חיצוני לה שמולו ניתן לאמת ולוודא את משמעות המילים שבה, כאילו היתה השפה הפרטית נתונה בתוך ואקום אשר לא מאפשר לנו אינטראקציה ובדיקת משמעויות עם העולם שמחוץ לסובייקט, כאילו הפרמטר היחידי לאימות משמעויותיה הינו יכולתו של הסובייקט ליזכור את משמעות המילה נכון בפעם הבאה, כלומר כל הפרמטרים לבדיקת ואימות המשמעויות הינם סובייקטיבים ואינם כאלה שבאים מתוך אינטראקציה וחיים בסביבה שביכולתה לשמר ליבדוק ולהורות שימושים נכונים בשפה, במובן זה של חוסר אינטראקציה עם העולם השפה הינה שפה פרטית.
תחושות ותכנים מנטליים שברורים רק לסובייקט, ע"פ הגדרתם הינם פרטיים, כלומר פרטיים לא במובן האינטימי או המוצפן אלא במובן חוסר האפשרות הלוגית להסבירם למישהו אחר (קצת קשה לנו לדמיין סיטואציה שכזו שהרי תחושותינו ותכנינו המנטליים אינם ייחודיים לנו ויש לנו אפשרות לוגית להביעם ולהסבירם לחברינו. אולם נראה שכוונתו של ויטגנשטיין הינה אכן לתחושות ותכנים מנטליים שהינם ייחודיים במובן זה שאינם נחווים ע"י סובייקטים אחרים כך שאין לסובייקט האחר את התפאורה הלוגית שמאפשרת את הכנסתם למישחק השפה. דוגמא שיכולה קצת לעזור כאן היא של אדם רואה בחברת אנשים עיוורים מלידה: תחושות הצבע למשל של אותו אדם יהיו לשפתו הפרטית שהרי לא יוכל להסבירם למי שאין לו מושג מה זה, למי שמעולם לא חווה צבע, למי שבשפתו אין חלל ותפאורה לוגית שבתוכם מילים המיתיחסות לצבע יכולות להשתלב) ולכן ייטען ויטגנשטיין, בגלל הפרטיות הזו אין שום אפשרות לוודא שכל שימוש עתידי במילים של שפה פרטית קיימים בו התאמה וקשר בין מילה למשמעות, אם התחושות הן כאלו שלא יכולות להיות מוסברות, אם מילים המיצגות אותן לא מקבלות הד בשיח ציבורי, אם אין לנו רפרנס מחוץ לסובייקט להיתלות בו, אנחנו נשארים תלויים בחסדי הזיכרון הטוב של הסובייקט, וזה אין ביכולתו לטוות ולישמור קשר בין מילה ומשמעות .
באופן דומה גם אדם אשר חי מבודד בתוך ואקום שפתו הופכת לשפה פרטית שהרי לאיש אין אדם וחברה לאמת ולשמר את משמעויות שפתו, שפתו נאמרת לתוך ואקום ואין קול שמשיב לו. אלא שכאן השפה הפרטית איננה מתייחסת רק לתחושותיו ותכניו המנטליים אלא לכל שפתו שהרי שום חלק בשפתו איננו חף מנגע הפרטיות; הוא איננו מקבל היזון חוזר על שום מילה בשפתו בין אם זו מייצגת כאב, מספר או שולחן.
לצורך המאמר אין זה משנה כלל איזו אינטרפרטציה של שפה פרטית נאמץ, זו של תחושות ותכנים מנטלייים או זו של איש החי בואקום (נראה שהאפשרות השלישית שהעליתי של שפה פרטית כשפה שאין אפשרות לוגית להסבירה אינה עומדת בפני עצמה אלא רק כתוצר של שתי האינטרפטציות האחרות; בשתיהן ניטען לחוסר אפשרות לוגית), מה שחשוב יהיה, זה רק להבין את הטיעון העומד ביסודם: שפה פרטית לא תיתכן בגלל שנותק בה הקשר שבין מילה ומשמעות, אין בה שום רפרנס חוץ-סויביקטיבי אשר מולו ניתן לאמת ולשמר את משמעויות השפה, או אם נרצה חוסר יכולתו של הסובייקט להוות קריטריון מספיק לשימור משמעויות שפתו.
הניסוח היותר מדויק של פרדוקס השפה הפרטית הינו כיצד אני יודע שהמשמעות הנוכחית אשר אני מייחס למילה תהיה המשמעות שאייחס לה גם בשימושים עתידיים, או לחליפין כיצד אני יודע שהמשמעות הנוכחית היא אכן המשמעות שייחסתי למילה גם בשימושים קודמים. אולם את ניסוח זה ניתן לראות כשואל מהו שקושר בין מילה למשמעותה; כלומר מהו שמבטיח התאמה חפיפה וקשר בין מילה למשמעותה ברצף הזמן.
מתוך ההבנה שארגומנט השפה הפרטית מטיל צל גדול של ספק על וודאות המשמעות בכלל, מוצא קריפקה[2] את ארגומנט השפה הפרטית כמתחיל לאו דווקא בפיסקאות המסורתיות שלו ב- Philosophical Investigations (244-271) אלא דווקא לפני, בפסקאות הדנות בעקיבה לפי חוק ((Following a rule. כלומר אם יסוד ארגומנט השפה הפרטית הינו חוסר אפשרותו של הסובייקט הפרטי להוות קריטריון לשימור משמעויות שפתו הרי שארגומנט זה מתחיל ומתבטא כבר בפסקאות הדנות בעקיבה לפי חוק: ויטגנשטיין שואל מהו הקריטריון לפיו אנו שופטים האם הצעד שבוצע ע"י סובייקט אחר בחישוב סידרה חשבונאית (בהנחה שהצעד נראה לנו כצעד המתבקש וה"נכון" מתוך האופן בו ערוכה הסידרה) נעשה תחת משמעות חישוב זהה לשלנו? שהרי כל סידרה חשבונאית ניתן לראותה כערוכה ביותר מאופן אחד, ולפיכך מניין לנו הערובה שהאחר פועל תחת משמעות חישוב זהה לשלנו? האין זה אפשרי שרואה את הסידרה ערוכה באופן אחר, שמשמעותה אצלו אחרת? האין זה אפשרי שאנו פועלים באותו אופן בסידרה, ממשיכים אותה באותה צורה, אולם חושבים אותה אחרת, שמשמעות החישוב שלנו שונה? כיצד אני יודע איזו משמעות מייחס האחר? כלומר גם כאן בדומה לשפה פרטית נשאלת השאלה מהו הקריטריון אשר בזכותו הופך הקשר שבין מילה ומשמעותה הדוק ברור וודאי.
צריך לשים לב שלעתים הפרדוקס מוטל אל פער המשמעויות האפשרי ביני ובין הסובייקט האחר (ויטגנשטיין:האם האחר מתכוון לאותה משמעות חישוב בסידרה החשבונאית) ולעיתים אל פער המשמעויות אצל אותו סובייקט בזמנים שונים (קריפקה, ויטגנשטיין כשמדבר על תחושות ותכנים מנטליים פרטיים) אולם בבסיסו הפרדוקס הינו אותו פרדוקס; חוסר האפשרות למצא קריטריון שבכוחו ליקשור וליתחום משמעות למילה מאפשר פערי משמעות בין שימושים שונים בה, בין אם השימושים נעשים ע"י אותו סובייקט בזמנים שונים ובין אם נעשים ע"י שני סובייקטים.
הדרך בא בוחר קריפקה לבטא את הפרדוקס הינה: מניין לי הוודאות שבבואי לבצע פעולה חשבונאית מסוימת משמעותה זהה לשימושי הקודמים בה? או באופן ספציפי יותר איך אני יודע ששימושי הקודמים בפעולת הפלוס לא נעשו תחת משמעות שונה מפלוס (למשמעות השונה קורא קריפקה קווס) ? כיצד אני יודע ששימושי הקודמים בפעולת הפלוס לא נעשו תחת המשמעות קווס, כאשר קווס מוגדר כפעולה הזהה לפלוס כל עוד החישוב נעשה במספרים נמוכים מ-57 ואם החישוב נעשה לגבי מספרים הגבוהים מ-57 אזי ייתן את התוצאה 5 (זאת כמובן בהנחה שחישוביי עד כה היו במיספרים נמוכים מ-57).
חשוב להדגיש שאין הכוונה שמא המילה קווס נטלה חלק במישחק שפתי אלא רק משמעותה; כלומר השאלה הינה האם אפשר שבאחת הפעמים בא דיברתי פלוס התכוונתי לקווס?
הצגת הפרדוקס באופן אריתמטי אינה הופכת אותו לבעיה באריתמטיקה; הפרדוקס איננו שואל איך אני יודע
ש 125=68+57 שהרי על כך ניתן לענות בתשובה אריתמטית.
הפרדוקס שואל מהו הקריטריון לפיו אנו שופטים האם משמעות הפלוס של האחר זהה לזו שלנו; האין זה אפשרי שהאחר בבואו לחשב חיבור נושא משמעות שונה לפעולה? הפרדוקס בא לערער על ההנחה שמשמעות המילה של האחר זהה לזו שלנו (תוך שימוש במילה פלוס כדוגמא).
השימוש בדוגמא אריתמטית רק עושה יחסי ציבור טובים לפרדוקס עד שנדמה שמערער על אמיתות מתימטיות.
שוב, דרך כל אופן שנצפה בפרדוקס הרי שבבסיסו מערער על האפשרות שיש בידינו איזה כלי שבעזרתו ניתן ליקשור מילה למשמעות, אשר בעזרתו הופכת המשמעות בהירה ותחומה; אם הפרדוקס מוצג דרך העקיבה לפי חוק הרי שמטיל ספק האם האופן בו מחשב האחר את הסידרה זהה לשלי (על אף שלכאורה צועד בסידרה באותו אופן כמוני), אם הפרדוקס מוצג ע"י קריפקה הרי שמטיל ספק בעובדה ששימושי הקודמים במילה פלוס נעשו תחת אותה משמעות כמו זו הנוכחית ואם הפרדוקס מוצג דרך שפה פרטית לתחושות ותכנים מנטליים הרי שמטיל ספק ביכולתי להתייחס לאותה תחושה בזמנים שונים דרך אותה מילה. כאילו המשמעות פורחת לה מן המילה, כאילו שפה פרטית אין שום אובייקט בואקום בו נתונה לקבע מולו את משמעות המילה, משמעות המילה כמו מחליקה על משטח קרח אינסופי בלי שום מקום שעוצר תוחם ומקבע אותה.
בעצם נכון יותר להגדיר את מרכז הפרדוקס כדרישה על מהות הקשר שבין המילה ומשמעותה ולאו דווקא דרישה על יחס ההתאמה שביניהן (יחס ההתאמה שבין מילה ומשמעות -עד כמה מקבעות זו את זו- הינו רק פועל יוצא של הדיון על מהות הקשר), כלומר במרכז הדיון נמצא הניסיון לחפור במקום בו נקבע היחס שבין המילה ומשמעותה ולהבין מה קורה שם, עד כמה כופה הקשר התאמה בין מילה ומשמעותה. לכן גם הקשר העמוק בין הפרדוקס לבין האופן בו אנחנו לומדים שפה; כאילו הניסיון לעמוד על הרגע הקריטי בו ניקשר היחס בין מילה ומשמעותה, רגע רכישת המילה, יכול לישפוך אור על סוגי היחסים וההכרח שבין מילה ומשמעות.
מהלך הפרדוקס מראה איך הקשר עצמו לא כופה התאמה בין מילה ומשמעות וזאת ע"י שימוש בשפה פרטית כדוגמא; אם שפה פרטית לא מקבעת את היחס שבין מילה ומשמעות הרי שההתאמה ביניהן איננה הכרחית, שהרי אם היתה הכרחית היתה מתקיימת גם בשפה פרטית. מתוך חוסר ההכרח הזה יראה קריפקה כי לא הכרח מסוים ביחס שבין מילה ומשמעות הוא שמאפשר לנו שימוש והבנה במילים אלא פשוט עצם היותה של השפה ציבורית ולא פרטית הוא שמאפשר שמירה ושימוש נכון במשמעויותיה.
אולם אם היחס שבין השפה והמשמעות אין בכוחו ליקשור ביניהן -עד שאנחנו נידרשים לחברה וציבור שיעשו זאת- אזי אולי ננסה כיוון אחר? האם אפשר שלא החיבור עצמו בין מילה ומשמעות, לא רגע רכישת המילה ולא שום הכרח טרנסצנדנטי (כאילו המילה נכפית מתוך החוויה; כל אימת שאחוש גירוד מתוך הכרח טרסצנדנטי תעלה המילה גירוד בתודעתי) הם שיעזרו לנו לקבע את המילה? האם אפשר שההכרח נובע לא מתוך המתח והשדה שבין שפה למשמעות אלא מצד אחר בריקוד הזה?
אולי השפה עצמה, מיבנה השפה, יש בו בכדי לעזור לנו לתחום את משמעות המילים? האם אפשר שמבנה השפה עצמו מטיל הכרח מסוים על משמעות המילים כך שלא ניתן להניח הנחות "ספקניות" בדבר טיבן של המשמעויות?
בדברים שלהלן אנסה להוכיח כיצד מבנה השפה כופה הכרח מסוים על משמעויות המילים, כיצד תוחם וסוגר על משמעויות המילים עד שלא ניתן להניח שזולתנו (או שמא אנחנו בשימושים קודמים במילה) מייחסים משמעות שונה למילים, עד שהקשר שבין מילה למשמעות שעורער ע"י הפרדוקס חוזר ומתגבש, עד שפרדוקס השפה הפרטית ניפתר.
לצורך ההוכחה אני פותח בהבחנה בין מה שאקרא לו מבנה קשירותה של המילה ובין משמעות המילה.
1. אני רוצה להבחין בין שתי הסתכלויות שונות על המילה , לאחת אקרא מבנה קשירותה של המילה השנייה היא משמעות המילה. באחת אני מסתכל על אדיו-לקט מסוים (נאמר על שפתו של דובר עברית מסוים, של שחקן שפה ספציפי, אך לא על שפה כמושג מופשט, כמו עברית או אנגלית) בחינת סך האופנים בהם מילים שבתוכו נארגות, קשורות, כסך הדרכים בהן מילים שם מופיעות. אז, מוגדרת המילה על פי האופנים בהם קשורה ליתר המילים באדיו-לקט, ליתר המילים בשפתו של האיש. המילה כאן מובחנת ממטענה הסמנטי, ניתקת ממשמעותה, והופכת להיות מוגדרת אך ורק עפ”י אופני קשריה ליתר המילים באדיו-לקט. כאשר שוב, יתר המילים באדיו-לקט גם כן מוגדרות עפ”י מבנה קשריהן למילים אחרות ששמה. משחק שפתו של האיש כמעין שדה קשרים בין כל מופעי המילים שבתוכו.
2. מבנה קשירותו של האדיו-לקט איננו סך הצירופים התקניים מבחינה סינטקטית. אין בכוונתי לאיזשהו מבנה-על דקדוקי אשר בו הייתי נעזר נאמר, כדי ללמד בנייה תקנית של פסוק או כדי לתכנת שפה אל תוך מחשב. מבנה קשירותו של האדיו-לקט איננו חל על איזשהו מושג כולל של שפה, כמו עברית; מבנה קשירותם של הרבה אדיו-לקטים עבריים יהא שונה לעומת מבנם הסינטקטי אשר בעקרו יהא זהה; אפשר לדבר על מבנה סינטקטי של עברית אך לא על מבנה קשירותה.
3. בהינתן אדיו-לקט מסוים, משחק שפה, אפשר שאגדיר את אופני קשירותן של מילים מתוכו, את מבנה קשירותו של משחק השפה; אופני קשירותה של המילה (W) יהיו סך קשריה ליתר איברי השפה שמשמשים שם. בהתאם, מבנה קשירותו של האדיו-לקט יהא סך אופני הקשירות בין כל המילים הנוטלות בו חלק. בהינתן אדיו-לקט פרימיטיבי סגור אפשר שנגדיר באופן סופי אופני קשירותן של המילים, אך אם אנו זורמים בתוך אדיו-לקט טבעי פתוח אזי אין סוף אופני קשירויות באפשר למילים שבתוכו.
4. אפשר שנחשוב על מבנה קשירותו של אדיו-לקט כעל תמונת סך כל צירופי המילים שמרכיבים אותו כתובים; נדמה את כל המשפטים אשר מוכלים בתוך משחק שפה זה ככתובים וזוהי תמונת מבנה קשירותו של האדיו-לקט. שמה נראה את כל המילים שבמשחק שפה זה ואת כל אופני הקשרים שביניהם.
5. שתי מילים תהיינה בעלות אותו מבנה קשירות אם כל מופע של האחת בשפה אפשר שיוחלף במופע של האחרת. כלומר אם אותן פרדיקציות חלות על שתיהן, אם אותם יחסים מקיימות הן עם יתר אברי השפה, אם משמעותן זהה.
6. ההבחנה היא בין אופני קשירותה של המילה ובין משמעות המילה: משמעות המילה הנא מה שמייצגת, המטען הסמנטי שמזוהה עמה, כוונת הדובר. משמעות המילה (W) איננה סך אופני קשירותה אלא (W) עצמו כפי שנחווה על-ידנו כאנשים חשים (אם את (W) חשים) או כאנשים מרגישים (אם (W) הוא רגש) או כאנשים חושבים (אם (W) צומח אך מתוך המחשבה, השפה).
7. משמעות לא הייתה קיימת אלמלא שפה; משמעויות יש רק לאברי-שפה, לסימנים, למילים; משמעות צריכה שפה כדי להתקיים מאחוריה. אולם אין בכך לומר שמשמעות המילה נוכחת בשפה. משמעויות מילים אשר מתמנות מחשבות, תחושות, רגשות, אובייקטים חללים, קיומן איננו בשפה, אלא בחוויה עצמה של המחשבה, הרגש, התחושה או החישה. כלומר החוויה עצמה, של מה שמתומן דרך המילה, תהא מחשבתית או תהא רגשית או תהא תחושתית, או תהא חושית, היא היא משמעות המילה.[*]
8. אני משוחח עם מישהו, דברים שהוא משיב לי יוצרים רצף הגיוני עם אשר שאלתי, דברים ששאל, כך נראה, נענים על-ידי היטב אל תוך כוונותיו. דברים שמתאר תיאורם כך נראה לי, רגשות עליהם דיברתי, הוא אומר, מוכרות לו היטב. אין לנו בעיות קומוניקציה, שפתנו משרתת אותנו היטב. כעת, עד כמה אפשרי שרק נדמה לנו שמייחסים אנו את אותן משמעויות למילים ולמעשה כל אשר קורה באמת הוא שמחשבותינו נושאות משמעויות שונות למילים; עד כמה אפשרי שהדבר היחידי המשותף בינינו הוא אופני קשירותן של המילים ואילו המשמעויות שעומדות מאחרי המילים שונות בינינו. לשון אחרת, עד כמה אפשרי שמבנה קשירותו של משחק שפתינו יתיר משמעויות שונות למילים שבתוכו?
9. למילה “תם” בעברית יש משמעויות שונות. אז הנה מקרה בו לאותה מילה משמעויות שונות. אולם כאן אותה מילה הנה מילה שנכתבת ונהגית באותו אופן, ואילו אני שואל על אותה מילה בחינת אופני קשירותה; אותה מילה הנה שסך אופני קשירותה זהה. לפיכך, שני שימושי המשמעויות שעושים במילה “תם” הנם שימושים בשתי מילים שונות מבחינת אופני קשירותן, באחד למשל אפשר שהמילה תיקשר לביטוי “ונישלם” (“תם ונישלם”) ובשני לא.
10. השאלה היא עד כמה אפשרי ששימוש במבנה קשרים אחד של שפה יתיר משמעויות שונות בין הדוברים בה; עד להיכן תתכן סינכרוניזציה בין מבנה קשרים אחד של שפה לעבר כמה משמעויות שונות? דוגמא פרדיגמטית לשימוש במבנה קשרים אחד של שפה הינו אדיו-לקט. אולם מובן ששימוש במבנה קשרים אחד של שפה אפשרי לא רק בין אדם לעצמו אלא גם בין אדם לחברו, אף כי זה האחרון נדיר מאוד.
11. אפשר שנניח שדון המתרוצץ ביני ובין בן שיחי ונוטע משמעויות שונות בינינו למילים משפתנו. אולם, לא ניתן לקרוא לפעולתו של השדון סינכרוניזציה. סינכרוניזציה הנה התאמה פונקציונלית ובמקרה זה אין שום התאמה פונקציונלית, רק נסים ונפלאות. זה רק שדון משועמם שבאורח פלא גורם למילים משפתנו לקבל משמעויות שונות, מניח לי לחשוב שבן-שיחי מבין את דברי. האמת להיאמר היא שכל אחד מאתנו מדבר רק עם השדון, חברי ואנוכי לא מבינים זה את זה.
נניח לשדונים, אם הם בסביבה אז בסיס לשיח רציונלי נשמט.
12. ודאי אפשרי שמבנה קשירותו של משחק שפה מסוים יתיר משמעויות שונות לאותה מילה, זה כל הזמן קורה.
נניח שאני מלמד ילד על צורות גיאומטריות, אז יש לנו משולש ויש לנו ריבוע ויש לנו מלבן ויש לנו עיגול ויש לנו את כולם בהרבה צבעים.
אני רוצה ללמד אותו מה זה ריבוע ולשם כך אני מכוון את ידי לעבר הריבוע ואומר לו: “אתה רואה, הצורה הזו בצבע צהוב היא ריבוע”. כעת נניח שלא שמתי את לבי לכך שהריבוע נח סמוך למשולש, אולי אף לפני המשולש והמשולש הוא צהוב. כך שהצבעתי לעבר הריבוע חשב הילד שאני מצביע לעבר המשולש. כעת תהא משמעות המילה ריבוע אצל הילד משולש ואילו אצלי ריבוע. ובכן, הינה מקרה בו מבנה קשירותו של משחק שפה מסוים מתיר למילה אחת – “ריבוע” – לשאת שתי משמעויות שונות.
נכון, אולם זוהי מידתו המצומצמת מאוד של מבנה קשרים זה, של משחק שפה זה, אשר מתירה את הבדלי המשמעויות.
תחת מבנה קשירותה של שפה עשירה יותר (למשל כזה המכיל בתוכו פרדיקציות גיאומטריות כמו: לריבוע 4 זוויות, בריבוע כל שתי צלעות נגדיות מקבילות…) לא תוכל משמעות המשולש לעמוד בסך הפרדיקציות על המילה ריבוע. אך לעומת זאת, משחק שפה מצומצם כהנ”ל, משחק שפה בו כל שנאמר על ריבוע זה שהוא “הצורה הזו, בצבע צהוב”, מאפשר למשמעות הריבוע להיות גם משולש.
מה שקורה הוא, שמשחקי שפה מאוד מצומצמים שאנו משחקים מאפשרים משמעויות שונות למילים שנאמרו שם, אולם משמעויות שונות אילו לא יעמדו תחת כל הפרדיקציות האפשריות עליהן כשנציבן במשחק שפה בעל מבנה קשרים עשיר יותר, כשנקשרן לכל שאפשר שייקשר אליהן.
אז אפשר שננסח את שאני שואל כך; האם מבנה קשירותה של השפה – לכל עושרה ורוחבה האינסופי – מאפשר למילים מתוכה משמעויות שונות?
13. אולם מה פירוש מבנה קשירותה של השפה לכל רוחבה האינסופי? אי אפשר לתפוס דבר כזה. אין כאן התחלה ואין כאן סוף. אין ממש לאחוז בו.
אפשר לדבר על שימושים בשפה, על משחקי שפה.
ובכן, בשפה על כל רוחבה האינסופי, כוונתי לכל משחקי השפה האפשריים.
14. ובכן האם אפשר שמבנה קשירותה של השפה יתיר משמעויות שונות למילים שבתוכה; האם אפשר שמשמעות המילה “הר” תהא גם אולי “שמים”, האם אפשר שמשמעות המילה “עצב” תהא גם אולי “שמחה”, האם אפשר שמשמעות המילה “סיבה” תהא גם אולי “אולי”???
האפשר שמבנה קשירותה של השפה יתיר מצב בו שני שותפים לו חווים עולם אובייקטים שונה (זה יתאפשר במידה ומשמעויות מילים המציינות אובייקטים חלליים אינן מקובעות ע”י מבנה קשירותה של השפה). האפשר שמבנה קשירותה של השפה יתיר מצב בו שני שותפים לו מתכוונים לעבר חוויות עולם סובייקטיבי שונה (זה יתאפשר במידה ומילים המציינות תחושות ורגשות משמעותן אינה מקובעת ע”י מבנה קשירותה של השפה). האפשר שמבנה קשירותה של השפה יתיר מצב בו שני שותפים לו חושבים אחרת בשפתם (זה יתאפשר במידה ומילים שצומחות אך בזכות השפה – מחשבות -משמעותן אינה מקובעת ע”י מבנה קשירותה של השפה).
15. אם ניתן להמציא עולם B אשר שונה מעולם A אולם יכול להיות מתואר תחת מבנה קשירותה של השפה המתארת את העולם כ-A; עולם אשר בו כל היחסים שבין העולם כ-A לבין השפה שאת A מתארת נשמרים בו, אזי חוויות עולם שונות תיתכנה; אזי העולם אפשר שהוא A ואפשר שהוא B. אם כל מערכות היחסים האפשריות בעולם כ-A כפי שיכולות להיות מתוארות ע”י השפה יכולות לשמש גם לתיאורו של העולם כ-B, אזי כיצד אדע שבן-שיחי חווה את העולם כ-A ולא את העולם כ-B. אזי אפשר ששותפי לשפה חווה העולם באופן ששונה ממני.
16. עולם הצבעים ישמש דוגמא לעולם אשר אפשר שיחווה באופנים שונים ע”י שותפים לאותו מבנה קשרים של שפה, עולם אשר איננו מקובע ע”י מבנה קשירותה של שפת האנשים החווים אותו. עולם אשר משמעויות המילים שמיוצג דרכן אינן מקובעות ע”י השפה (באופנים מסוימים).
17. פרדיקציה של בהירות וכהות על עולם הצבעים באופן כזה שצהוב בהכרח הינו בהיר מאדום, או כחול בהכרח הינו כהה מירוק, אינה מתאפשרת. צבע הינו פונקציה של תדירויות גלי האור ויחס הבהירות כהות הינו פונקציה של אמפליטודת גלי האור. כל צבע (כלומר, כל קשת תדירויות מסוימת, אשר פסיכולוגית מוגדרת כבעלת צבע מסוים) ניתן להבהיר ולהכהות ע”י שינוי אמפליטודת גלי האור המגדירים אותו. כך למשל, אם אדום הוא הצבע שאנו רואים לנוכח תדירות מסוימת של גלי האור, הרי שאת אמפליטודת גלים אלה אפשר שנגדיל או נקטין ובהתאם לכך נבהיר או נכהה את האדום.
אפשר לקחת את קשת התדירויות אשר נוטים אנו לקרוא לה אדום ולהבהירה עד כדי שנאמר שאדום זה
בהיר מצהוב (כאשר אף צהוב זה מובן, הינו קשת תדירויות מסוימת שגם אותה ניתן להבהיר ולהכהות ביחס לשינוי האמפליטודה). לכן, בדיקת חוויות הצבעים ע”י פרדיקציות של בהירות וכהות עליהם איננה אפשרית, אולם אפשר שנבדוק אם לשני שותפים למשחק שפה חוויות צבע שונות ע”י פרדיקציות של ערבוב בין צבעים.
18.
א’ ו- ב' מסכימים בשפתם כי ערבוב של אדום וצהוב ייתן צבע כתום, כמו שערבוב של צהוב וכחול ייתן ירוק. וכמו כן, מסכימים הם שערבוב של ירוק וסגול לא ייתן כחול (שלושת צבעי היסוד – אדום, צהוב, כחול – אי אפשר להעלותם מתוך ערבוב של כמה צבעים שונים). הסכמתם של א' ו- ב' הינה על אף חוויות הצבע השונות שלהם. טרנספוזיציה זו של מערכת הצבעים בין א' ל- ב' עומדת תחת כל יחסי מערכות הצבעים שתיאורם אפשרי בשפה. לפיכך לא ניתן לדעת אם ל- א' ול- ב' אותה חוויה אבסולוטית של צבע, כלומר, אפשר שלכל אחד מהם עולם בצבעים שונים (האפשרות הממשית הזו שבשבילך צבוע העולם אחרת מאשר בשבילי יש בה קסם רב).
19. אם ב' היה חווה מערכת צבעים שונה מזו של א', כך שלא הייתה שומרת על כל היחסים שבין מבנה שפתם לעולמות הצבעים שלהם, אז אפשר היה לגלות זאת תוך משחק שפה.
נניח תפיסת צבעים של איש ושמו ג':
כעת, כל עוד ערבוב הצבעים יעשה בין שני צבעים עוקבים, הרי שגם כאן לא תהינה בעיות ושפתם של א' ו-ג' תתאים בינתיים לעולמות הצבעים שלהם. כך למשל, ירוק וכחול אצל שניהם, ייצרו גוון שאפשר שיקראו לו תכלת, והתכלת הזה יעמוד ביחסים שווים לירוק ולכחול גם בעולם א' וגם בעולם ג'.
אולם כעת נניח שא' שואל את ג' על ערבוב של אדום וצהוב. אצל א' יהא זה כתום, אצל ג' לא. במקרה זה היחסים שבין שפתם לחוויות הצבעים שלהם לא נשמרו; אין התאמה בין אופני קשירותן של מילים משפתם לבין משמעויות המילים משפתם; אצל א' משמעות המילה כתום תענה למשפט: הצבע שנוצר מערבוב של אדום וצהוב, אצל ג' לא. היחס שבין מבנה קשירותה של השפה לבין מבנה עולמות הצבעים איפשר כאן לדעת האם לשני השותפים למשחק השפה משמעויות שונות.
20. אולם מדוע לא נניח ש-ג' משום שוני זה בתפיסתו את הצבעים, למד את משמעות המילה ערבוב אחרת, כך שמשמעותה התחלפה לו עם משמעות המילה "בין"; "ערבוב" משמעותו "בין", "בין" משמעותו "ערבוב". כלומר, אם א' אומר ל- ג' "ערבוב אדום וצהוב נראה כתום", הרי ש-ג' מבין זאת "בין אדום וצהוב נראה כתום", וכך בינתיים, תתיר השפה את הבדלי משמעויות הצבעים שביניהם; בשפת ג', כמו בשפת א', אומרים עכשיו כי "ערבוב אדום וצהוב נראה כתום". אולם אם ג' מבין את משמעות המילה "ערבוב" כאילו היא המילה "בין", הרי שיצטרך לאמור גם ש"ערבוב של כתום וירוק נראה צהוב" ואין זה כך אצל א'.
אז אולי נאמר שהפעם התכוון באמת ל"ערבוב" ואילו מקודם התכוון ל"בין"??
21. אפשר להמשיך במשחק של שינוי משמעויות המילים של ג' כל פעם בהתאם לסוג התפיסה שלו. אז נצטרך, אד-הוק, לשנות כל פעם משמעויות מילים אחרות. בלי חשבון.
לדוגמא: להשתמש במילה "ערבוב" כך שבהתאם לצורך תהא משמעותה "בין" או "ערבוב". אולם אז נגיע למצב שבו שפתו של ג' תיפרם. כך, שלב שלב אבל בטוח, נוציא את הסדר אל מחוץ לשפה; נבטל את האפשרות לחשוב את השפה; שפתו של ג' תהא לשפה קרועה.
22. אפשר שנחשוב על מילים במשחק שפה כמו קשורות לגומיות באיזשהו מרחב לוגי אשר בו מופען . המרחב הלוגי נקבע ע"י יתר המילים בשפה, הגומיות אליהן קשורה המילה בקצותן האחר מילים אחרות. ובכן, זהו מבנה קשירותו של משחק השפה.
שפה קרועה היא שפה בה הותרו הגומיות , שפה בה אין מרחב לוגי, שפה בה אין אסור, שפה פרוצה.
23. שפה הנעדרת מבנה קשירות, הנה שפה קרועה; קשירות בין מילים בהכרח קיימת בכל שפה שניתן לחשוב אותה, בכל אדיו-לקט, בכל משחק שפה.
מבנה קשרים זה של השפה הוא שאיננו מאפשר משמעויות פרועות למילים בתוכה.
הוא הערובה לכך שכל השותפים לו משמעויותיהם דומות.
24. משמעויות הצבע של א' ושל ג' לא ניתן שיתוארו תחת מבנה קשירות אחד של שפה. מילים המייצגות צבעים קשורות באופן שונה בתוך שפת א' לעומת שפת ג'.
הבדלי משמעויות אלו, לכן, אפשר שיתגלו תוך משחק שפה. אני אומר שאפשר ולא חייב, משום שניתן לדמיין משחק שפה בו אף פעם לא נדרשים השחקנים לתיאור היחסים שבין תפיסת הצבעים שלהם.
25. שני שותפים למבנה קשירות אחד של משחק שפה רחב דיו, הרי הכרחי שרוב משמעויותיהם תהיינה דומות. אני אומר דומות ולא זהות, ראשית משום שאם אומר משמעויות זהות אפשר לחשוב שהכוונה היא לזהות ממש, כלומר שכאבך הוא כאבי, שאנו חווים ממש אותו כאב, ולא רק שמשמעות המילה כאב זהה אצל שנינו. ושנית, משום שמשחק שפה איננו דוחק או מבקש, בד"כ, לעימות ולאימות בין משמעויות עד כדי דיוק של זהות (כל עבודת הפילוסוף כרוכה בניסיון להביא אנשים לדיוק במשמעויות; לדחוק את משחק השפה למקומות – למשחקי שפה – שאליהם בד"כ משתדלים לא להגיע).
26. אנו מסכימים בשפה רק כשמדובר במערכות צבעים, צלילים…? (ורק בטרנספוזיציות מסוימות). ואילו לגבי רוב הדברים, הרי שההסכמה אינה נחה בשפה, אלא הרבה יותר מזה, השפה היא הערובה לכך שאנו מתכוונים וחווים אותן משמעויות.
28. אילו עולמות אף שנופלים תחת אותו מבנה קשירות של שפה, אין לנו ערובה לאופן שבו נחווים ואילו עולמות מבנה קשירותה של השפה משמש ערובה בידנו לאופן שבו נחווים?
עולמות מהסוג הראשון אין שום אפשרות למצוא איזושהי פרדיקציה מהשפה עליהם שתבחן אם אמנם נחווים באותו אופן (שום פרדיקציה, על כל צבע שירצה ובכל אופן שירצה, לא תעזור ל- א' לדעת אם ב' חווה צהוב או כחול).
עולמות מהסוג השני, תמיד ניתן למצוא פרדיקציה מהשפה עליהם כדי לדעת אם נחווים באותו אופן.
29. פרדיקציה אווידנטית הינה פרדיקציה שהשפה משמשת בידנו ערובה כדי לדעת אם משמעותה זהה אצל שותפינו למשחק השפה. "מרובע" הינו פרדיקציה אווידנטית "אדום" איננו. הפרדיקציה האווידנטית היחידה שאפשרית על עולמות מהסוג הראשון נמצאת רק ביחסים שבתוכם (כהה יותר, בהיר יותר, ערבוב). לא ניתן לקשור עולמות אלו על-ידי פרדיקציה אווידנטית, לעולמות אחרים (גיאומטרים לדוגמא) כך שיעזרו לנו לדעת אם אמנם משמעויות שונות אנו מיחסים למילים המייצגות עולמות אלו.
איזו פרדיקציה אווידנטית אני יכול לומר על אדום, מלבד זו שנמצאת בעולמו, עולם הצבעים. (אוכל לומר שהוא בהיר או כהה, או שערבובו עם כחול נותן סגול). אינני יכול לומר על אדום שיש לו כנפיים או שהוא בעל °45 או שהוא עושה קולות מוזרים בלילה. אני יכול לומר על שולחן שהוא אדום, אך אז הפרדיקציה (ותהא זו פרדיקציה א-אווידנטית) היא על השולחן ולא על האדום.
30. עולם הצבעים הינו עולם סגור במובן זה שלא יכול להיקשר ע"י פרדיקציות אווידנטיות לעולמות אחרים. היחסים האווידנטים היחידים שחלים על עולם הצבעים הם אלו שנמצאים בתוכו.
ספינת הצבעים, כך לומר, יכולה לשוט לה בעולם. היא איננה מקובעת בו ע"י השפה כמו רוב רובם של הדברים. כל עוד קרונותיה כך עליה סדורים, כל עוד שומרת על אותו יחס עם השפה, היא יכולה להרשות לעצמה חופש שאחרים אינם.
31. הבחנתי בין שני רבדים של המילה, האחד מבנה קשירותה והשני משמעותה. האחד כאילו נמצא על פני השטח, קיומו כמו בגובה הדיו. השני יורד מתחת לפני השטח, קיומו הוא מעבר למילים. וישנה איזו תחושה של טריק, הרגשה של חמקמקות מסוימת, הנעוצה בעובדה שהרובד הראשון, הלא רציני לכאורה, שעשוע אריתמטי במילים כמעט, מקבע את הרובד השני, את משמעות המילים, וחלקן מילים גדולות כל כך.
32. אז אני מראה למישהו איך למשל לא ניתן להניח שמשמעות המילה "ריבוע" אצל שני שותפים לאותו מבנה קשירות של שפה, אצל אחד היא ריבוע ואצל השני עיגול. אבל אני עדיין יכול לשמוע אותו שואל: "אבל אולי שהוא אומר ריבוע הוא בכל זאת מתכוון למשהו אחר? לא לעיגול, אבל גם לא לריבוע. למשהו אחר, אולי??"
ובכן, כפי שנראים הדברים כעת, יהא זה מסובך, מייגע, ואינסופי לנסות ולקחת כל מילה מהשפה ולהראות שאיננה יכולה לקבל אלא את המשמעות שמייצגת. אך מה שאני כן יכול לעשות זה לומר לו: "אל נא תאמר אולי, אל נא תאמר משהו אחר, קשה לי להתייחס לזה ברצינות. בוא ותראה לי למשל איזו משמעות שאיננה "ריבוע" יכולה המילה "ריבוע" לקבל ואראה לך כיצד משמעות זו שנתת איננה עומדת תחת כל הפרדיקציות שבשפתנו על המילה "ריבוע".
33. ובכן, כדי שעולם מסוים (עולם האריתמטיקה, עולם האובייקטים החללים, עולם הטעמים, עולם הרגשות, הצלילים, הצבעים…) יקבל משמעויות שונות אצל שותפים לאותו מבנה קשירות של שפה צריך שכל המשמעויות השונות אשר אפשר לייחס לו, יוכלו להיות מתוארות תחת מבנה קשירותה של השפה.
כרגע אני סבור שיהא זה תהליך אינסופי לנסות ולבדוק כל מילה מכל עולם האם אפשר שתקבל משמעויות שונות תחת מבנה קשרים אחד של שפה (אינני רואה הוכחה דדוקטיבית ואילו אינדוקציה תימשך לאינסוף). אולם אפשר שנשוב וניקח מילים ספורות מעולם כלשהו, ננסה לייחס להם משמעויות שונות תחת מבנה קשירות אחד של שפה ונראה מה קורה:
האם אפשר ששני שותפים למשחק שפה אריתמטי ייחסו משמעויות שונות למספרים בלי שאפשר יהא לבדוק זאת; האם אפשר ששותפים למבנה קשירות של משחק שפה אריתמטי ייחסו משמעויות שונות למספרים?
האם אפשר שסידרת המספרים הטבעיים תהא משמעותה אצל האחד N ואצל השני 1 + ? N כלומר כך:
שפה: 1 2 3 4 5 6 7 8
משמעויות המספרים של א': 1 2 3 4 5 6 7 8
משמעויות המספרים של ב': 2 3 4 5 6 7 8 9
אם נשאל את שניהם לכתוב את סדרת המספרים הטבעיים עד היכן שהוא, הרי שיכתבו את אותה סידרה, אם נשאל אותם לציין את חוזקם של האיברים ע"י > ו- < הרי שיכתבו את אותם דברים.
אם נשאל אותם האם ההפרש בין 6 ל- 5 הוא כהפרש בין 4 ל- 3, התשובה תהיה חיובית מצד שניהם.
אולם אז נאמר שנבקשם לפתור 2+3, האחד יכתוב 5 והשני יכתוב 6 ,או שנבקשם לפתור 3X4 האחד יכתוב 12, השני 19, בתשובה על השאלה כמה זה 68+57 האחד ישיב 125 השני 126.
בעזרת פרדיקציות של חיבור וכפל מהשפה, בדקנו האם לשני השותפים משמעויות שונות. בעזרת פרדיקציות מהשפה יכולים אנו לבדוק אם אמנם מקובע העולם אותו דבר בשביל שנינו.
שוב, יהא זה תמיד אפשרי אז לסוג צעד כדי לתקוף בחזית אחרת. לומר למשל שמשמעות הפלוס או הכפל היא ששונה, ולא משמעות המספרים. אז אראה לך שמשמעות הפלוס או הכפל לא יכולה להיות שונה ואתה תיסוג לעבר אחת מהפרדיקציות שבעזרתה בדקתי אם משמעות הפלוס או הכפל זהה ותתקוף אותה. כך, כל פעם תתקוף, תראה שלא כך פני הדברים, ותיסוג להתנגחות חדשה, עד שתגלה הבנה או עד שנתעייף (מה שאתה חייב לראות הוא שניסיונות ההגנה שלך על משמעות זהה למספרים בין השניים, עומדים בכל זאת על ההנחה שיש שוני במשמעויות השניים, אלא ששוני זה איננו בין המספרים, ואיזו סיבה יש לך לומר כך?! מלבד, נניח, אהבה למספרים? לכל הפחות זו סיבה רומנטית).
34. בסדר, אז בהנחה שכולנו שותפים למבנה קשירות אחד של שפה, אז גם מתכוונים אנו לעבר אותן משמעויות.
אולם הנחת השימוש במבנה קשירות אחד של שפה איננה מציאותית: בחיים ישנה מידת דמיון במבנה קשירותה של שפת השותפים למשחק שפה, אולם בוודאי שדמיון זה אינו נמשך לכל רוחב השפה. אם כך היה, אז מחלוקות לעולם לא היו, ומחלוקות בין שותפים לאותו משחק שפה ישנן בוודאי.
אז בעולם "אידיאלי", בו כולם שותפים למבנה קשירות אחד של שפה, נראה שאמנם מתכוונים היינו לאותן משמעויות, אולם מה על עולמנו שלנו, בחיים עצמם? עד כמה חברי למשחק השפה ואנוכי מתכוונים לעבר אותן משמעויות?
35. כל שאמרתי הוא, שמבנה קשירותה של השפה איננו מאפשר משמעויות פרועות למילים שבתוכה; שותפים למבנה קשירות אחד של שפה מתכוונים לעבר אותן משמעויות, ולא שותפים למשחק שפה. אולם מובן, שותפים למשחק שפה, בהכרח שותפים, לפחות בחלקו, לאותו מבנה קשירות של שפה, אחרת אין משחק שפה, אחרת אין מאיפה להתחיל. ולכן, לפחות חלק ממשמעויות המילים הנוטלות חלק במשחק השפה, משמעותן דומה אצל השותפים. יהא זה החלק שמהווה את מבנה הקשירות המשותף לשניהם.
36. מידת הדמיון שבין משמעויות המילים תעמוד ביחס ישיר למידת עושרו של מבנה הקשירות – המשותף לשחקני השפה ושבו נוטלות חלק – למידת קשירותן של המילים; ככל שאופני קשירותה של המילה עשירים יותר, ככל ששני השותפים סך הפרדיקציות הזהות שלהם על מילה גדול יותר, כך מצטמצם טווח האפשרויות אשר בו אפשר שתתפזר למשמעויות שונות ביניהם.
37. נניח משחק שפה שמורכב משני משפטים: א' אומר ל- ב' "ההנאה היא טובה" ב' אומר ל- א' "ההנאה היא רעה". א' ו- ב' אינם שותפים לאותו מבנה קשירות של שפה אצל א' קשורה ההנאה לטוב, וטוב קשור להנאה, אצל ב' קשורה ההנאה לרע, ורע קשור להנאה. לפיכך משמעויות המילים – "הנאה", "טוב" ו- "רע" שונות בין א' ל- ב'.
אולם א' ו- ב' יכולים להרחיב לעבר אינסוף משחקי שפה נוספים, אשר בחלקם מבנה שפתם זהה. למשל, משחק השפה הבא: א' אומר ל- ב' "כאב איננו הנאה" ו- ב' מסכים. ב' אומר ל- א' "טוב איננו רע" ו- א' מסכים.
הינה משחק שפה אשר מבנה קשירותו משותף ל- א' ול- ב', אשר בו ישנה מידת דמיון במשמעויות המילים, "הנאה", "טוב", "רע" ו- "כאב".
ככל ש- א' ו- ב' יהיו חולקים יותר ויותר משחקי שפה שבהם מבנה קשירותה של שפתם זהה, כך משמעויותיהם תהיינה דומות יותר. ולהפך, ככל ש- א' ו- ב' יהיו חולקים יותר ויותר משחקי שפה בהם מבנה קשירותה של שפתם שונה, כך משמעויותיהם תהיינה שונות יותר. ככל שסך הפרדיקציות הזהות על מילה מסוימת, נאמר "הנאה", גדול יותר אצל שותפים למשחק שפה, כך מצטמצם סביבה חלל האפשרויות השונות. כך הולכת ונעשית משמעותה חופפת יותר בין שותפים למשחק שפה.
38. כך בעזרת השפה יכולים אנו למפות את משמעויות השותפים למשחק השפה; על ידי חקירה ושאלה יכולים אנו לדעת מהו שעומד מאחורי המילים, את מה למשל המילה "טוב" מתמנת, או המילה "הנאה" או "סיבה" או "משולש ישר זווית" או "יופי"…
39. ונניח שמבנה הקשירות של שני שחקני שפה זהה, האם זה אומר שחילוקי דעות לא תיתכנה? האם לפיכך יסכימו על הכל?
דמה בנפשך את מבנה קשירותה של השפה כרשת חלונות הפרושה לפניך. כל חלון ברשת הוא מילה בחינת אופני קשירותה, וכל אשר רואים דרכו הינו משמעותה.
כעת מבני קשירויות שונים הינם בעצם רשתות חלונות שונים, כלומר צורות שונות של חלונות (צרים, רחבים, זוויתיים, עגולים…) אשר דרכן חלל משמעות אחר ניראה, תמונה שונה.
שני שותפים לאותו מבני קשירות יראו דרך שפתם את אותן תמונות משמעות, השקפת עולמם הינה בהכרח זהה, ולפיכך לא תיתכן אי הסכמה ביניהם.
אפשר שדימוי זה של מבנה קשירות כרשת חלונות נותן תמונה קשיחה מידי. כאילו אדם בעל מבנה קשירות מסוים רואה רשת חלונות בעלת קונפיגורציה מסוימת, סביב כל חלון בטון מזוין, כך שתמונת המשמעות איננה דבר נזיל ומשתנה. לכן דמה בנפשך את רשת חלונות זו עשויה מחומר נזיל וגמיש אשר אפשר שישתנה ויתעצב ברצף הזמן.
40. ניראה שיש הבדל בין קיבוען של מילים כמו "אדום" או "משולש" בעזרת מבנה קשירותה של השפה לבין קיבוען של מילים כמו "טוב" או "יופי".
אם יש הבדל הרי שההבדל הינו בסוגי העולמות ששתי קבוצות המילים מייצגות ;מילים כמו "אדום" ו"משולש" מייצגות עולם חללי וניראה שמשמעותן אינה מושפעת מעמדה נורמטיבית של הסובייקט אלא רק מנתוני חושיו. בעוד מילים כמו "טוב" או "יופי" משמעותן מתאפיינת בעיקר ע"י עמדת התצפית הספציפית של הסובייקט; ע"י המטען הנורמטיבי שמצמיד אליהן הסובייקט הנוכחי.
אין הבדל באופן בו מקובעת מילה כמו "יופי" ע"י השפה לבין האופן בו מקובעת מילה כמו "משולש" ע"י השפה; כלומר מבנה קשירותה של השפה לא אכפת לו בין אם למילה מצורף מטען נורמטיבי-פסיכולוגיסטי ובין אם לאו; מבנה קשירותה של השפה חייב להיות סדור, חייבת להתקיים בו לוגיקה אשר תאפשר למשתמש בו לחשוב.
מבנה קשירותה של השפה הופך להיות אבסטרקט אינסטרומנטלי אשר בעזרתו ובזכותו ניתן לקבע מילים, ואין זה משנה אם משמעותן דסקרפטיבית או נורמטיבית.
41. אם מיפוי משמעויות המילים הופך כעת לאפשרי; אם אני יכול לדעת אילו תחומי משמעות רוחשים תחת מילים משפתינו. אזי כל ויכוח יכול להיפתר ע"י שמילים הנוטלות בו חלק משמעותן תיחקר עד תום. לכשכל המילים הנוטלות חלק בוויכוח משמעותן תיהפך בהירה, וחפה מכל אותם איי-עמימות – אשר הפילוסופיה מתבקשת לזעזע – אזי ייתם הוויכוח.
42. אולם הינה שני מתווכחים. אחד סבור שהמתת-חסד הינה דבר טוב לעשותו והשני סבור שהינה דבר רע. והם שניהם יודעים בדיוק המתת-חסד מהי; משמעות המילה בהירה להם.
אפשר, אולם האם שניהם מסכימים בדיוק גם טוב מהו?! או רע מהו?!
43. מובן אפשרי שמשמעויות מלותיו של בן-שיחי תהינה בהירות לי, ובכל-זאת נהה חלוקים בדעותינו. כמו מיקרה בו משמעות הטוב של בן-שיחי ברורה לי, אולם שונה מזו שלי, ולפיכך שבות ועולות בינינו אי-הסכמות ערכיות.
אם קיים מצב כזה (ומצבים שכאלה קיימים למכביר) אזי אפריוריות אומר שמשמעות הטוב של אחד משנינו (ואולי אף של שנינו) אינה בהירה דייה, לא נחקרה מספיק. אחד משנינו עולם מושגיו רחב יותר, ובהתאם, משמעות הטוב שלו מתחשבת יותר, ולכן גם שונה.
44. ובכן אינני אומר שאם משמעויות המילים אשר אליהם מתכוון בן-שיחי ברורות לי אזי ייתם הוויכוח (אף כי זו התחלה טובה). אלא שאם נאפשר לכל משמעויות המילים בינינו להיות מלוטשות עד תום אז תבוא הסכמה.[1]
45. טול מילה כמו "יופי" וראה מה קורה שם. האמנם ניתן להבהיר עד תמימות דעים?
ראה איך בידיו של אחד רוחשים תחתיה מריטות גיטרה עצבניות, מהלכי רגשות נדושים ודיאטטים, צירופי מילים עייפים, סוף טוב וצבעים זוהרים מאד. וראה איך בידיו של אחר רוחשים תחתיה פיסוק פסנתרני בהיר, התרגשויות משוכללות, צירופי מילים רעננים וסוף שיכול להיצבע בצבעי החיים (לא חייב להיות זוהר).
46. האומנם יש מי שאוהב מהלכי רגשות נדושים ודיאטטים?
ובכן, כנראה שיש מי שמתלהב ממהלכי רגשות אשר מישהו היה מתאר כנדושים ודיאטטים אלא שלדידו של זה שמתלהב הם אינם נדושים ודיאטטים אלא בטח משהו נורמלי ואופטימי.
אדם לא יתאר את מושא הערצתו האסתטי בדיבור נורמטיבי מגנה אולם מישהו אחר אפשר שבהתייחסו לאותה יצירה יאמר שהיא דלה ומשעממת, ואף יסביר מדוע.
כל סוגייה שהיא אפשר שנתייחס אליה מתוך מערכת מושגים עשירה יותר או עשירה פחות, מתחשבת וחכמה יותר או מתחשבת וחכמה פחות. הדאגה להעשיר את משחקי השפה אשר דרכם עוברת ומתחבטת הסוגיה, עבודת פקיחת העיניים הזאת, נישאת בעיקרה על ידי הפילוסופיה.
47. אינני אומר שהמילה עצמה, "יופי", בהירה כך שערכים אסתטיים נבדלים אינם באפשר. להפך, צריך רק להרים עיניים ולראות כמה ספוגה העמדה האסתטית בשכבות אשר מטשטשות את החוויה. אולם ניתן ללטש את המילה, את המחשבה האסתטית, כמו גם את מושא החקירה האסתטית (פסל, שיר, סימפוניה…), באמצעות חקירה בשפה, ע"י הולכה קדימה של שאלה פשוטה כמו: למה אנחנו מתכוונים כשאנו אומרים יופי? או, מדוע אנו חושבים שזה יפה? ושליטוש זה יכול לבוא אל סופו עד שתהנה המילה והיצירה בהירות, עד שיבריקו ונראה דרכן את אותה תמונה.
הו אז, אם נאפשר לפילוסופיה להביאנו עד שם, נסכים על אותו שפוט אסתטי.
48. אני אומר "אם נאפשר לפילוסופיה" ובעצם אני מתכוון לכך שאם ננטוש לרגע את הפסיכולוגיה, כלומר, אם ההתפלספות נעשית כשניירות פרושים לפני, או איש בעל יושר אינטלקטואלי מופלג. רוצה לומר אם נניח שאין לחצים חברתיים, פחדים, בעיות פרנסה, גאווה, בושה, עייפות של מחשבה, כאב ראש, ייאוש, הנאות קטנות…
49. דמיין לעצמך שני אנשים החלוקים לגבי דעה מסוימת, נאמר דעה פוליטית. דעתו של האחד מנומקת עשירה ומתחשבת יותר משל השני. כלומר הוא נתן את דעתו לבעיה יותר מאשר השני, הוא חשב עליה יותר, העביר אותה דרך יותר משחקי-שפה. כעת איש איש מנסה לשכנע את זה שמולו כי דעתו היא שחכמה וראויה יותר. הנה זה שדעתו נבונה יותר מעמיד את זה שמולו על דברים בהם דעתו לא מתחשבת, על אופייה המצומצם של צורת מחשבתו, מציב את זה שמולו במקום ממנו רואים כמה דעתו פחות מתחשבת. סביר שאז יבוא הרגע בו השני ינטוש את הכיוון הרציונלי בו התנהלה השיחה עד כה לטובת ביטויים עמומים ושגורים שבפיו, לטובת מחשבות מוקפדות פחות. ואני יכול להמר אפילו על אינטונציה ותנועות גוף שילכו אתו ברגע שכזה.
אני רוצה לומר שסטיית הכיוון מהדיון הרציונלי נעשתה באשמת הפסיכולוגיה, בגלל הקשיים ה נ פ ש י י ם הכרוכים באימוץ סביבת מחשבה חדשה וזרה, ולא משום חולשת הארגומנטים שכל-כולם אמת נכוחה.
לו היו שם מניחים לרגע לפסיכולוגיה לטובת התפלספות רציונלית אזי היו באים לידי הסכמה. (אני מובן שלא מציע חלילה אף לרגע להניח לפסיכולוגיה, לנהוג בנו כבגולם. במקום זה ראוי מאד להתחשב בה, להלך דרכה על קצות האצבעות, להסתכל סביב, להיות נדהם מקיומה, כך אולי יקל להתמודד אתה).
50. אחד הקלפים המאיימים של הרלטביסט, חשבתי, טמון בחוסר האפשרות לשלוח יד ולחשוף את משמעויות המילים של בן-שיחי. כלומר החידלון המוחלט הזה, הרמת הידיים מול האפשרות לחקור, לחשוף ולהבין את משמעויותיו של בן-שיחי. כל פעם שאנסה להוליך באופן רציונלי איזה שיח ערכי, יבוא רלטביסט ויאמר לי: "אבל מאיפה אתה יודע שכאשר אתה אומר טוב, רואה בן-שיחך את אותה תמונת משמעות? ומה אני יאמר אז??? חשבתי, מאיפה לי לדעת שהשפה אמנם מאפשרת לקבע משמעויות? ואם אמנם כך, אם לכל אחד מתאפשרת תמונת משמעות אשר לעולם לא אוכל לחשוף ולהבין ולשפוט אותה אז אולי איש איש לנפשו, איש איש וערכיו.
51. אולם מיפוי משמעויות המילים הפך לאפשרי. משמעויות המילים, הראיתי, מקובעות במידה זו או אחרת ע"י מבנה קשירותה של השפה. באמצעות השפה ובזכות מבנה, אוכל לחקור ולחשוף משמעויותיו של בן-שיחי. אוכל לדעת במה תמונת משמעותו שונה מזו שלי. נוכל להסביר זה לזה מדוע חלוקים אנו לגבי משמעות מסוימת, ואם נתגבר על קשיים פסיכולוגיים אף נבוא לידי הסכמה.
52. בהסתכלות פילוסופית-תיאורטית, מחמירה ובלתי אפשרית באדישותה כלפי הפסיכולוגיה כל ויכוח נמצא לו סוף. רק נעבוד קשה, עם יושר אינטלקטואלי בלתי-נמצא ומלאי מכובד של אינטליגנציה פילוסופית.
אינני סבור ש"אידיאל" זה מתאפשר, מסיבות שכבר העליתי. אולם ראוי יהא שנישיר אליו מבט.
[1] אפשר שהביטוי מלים מלוטשות עד תום איננו קולע, שהרי ניתן ממנו להבין כאילו ישנה איזושהי תחנה סופית, עמדת תצפית מלוטשת עד תום על העולם , אשר ממנה אין לאן להמשיך ואין מה לשאול ולחקור. ובכן כוונתי במלים מלוטשות עד תום כלל איננה לתחנה סופית, אדישה ולא קיימת שכזו. אלא לליטוש עד תום של גרעיני אי- ההסכמה ביני לבין שותפי למשחק השפה, ליטוש עד תמימות דעים.
[*] גם אם עמדתי כי משמעות המילה הנה החוויה של המתומן דרכה באמצעות המדיום המתווך אותה (מחשבה, רגש, תחושה, חוש) איננה מוסברת כאן דיה או איננה משכנעת. עדיין, לטובת מאמר זה מה שחשוב הוא האפשרות להבחין בין אופני קשירותה של המילה ובין משמעותה, גם אם מחזיקים תורת משמעות שונה לחלוטין.
[1] Ludwig Wittgenstein , Philosophical Investigations, Basil Blackwell, 1958
[2] Saul A. Kripke, Wittgenstein on rules and private language, Blackwell, 1982