יוסי: נאמר שאני תולעת שזוחלת בתוך הטבלה המחזורית ומתאפשר לי להרגיש ממש את האיכויות הפנימיות של כל יסוד, שורה וטור, איך אני אמור להרגיש.

יעקב: אתה אמור להרגיש שאיך שאתה מתקדם מיסוד מספר אחד שזה הידרוגן ליסוד מספר 118,  היסוד האחרון שטרם התגלה לו נתתי את השםLuciferium   ( שהיה המלאך הכי קרוב לאלוהים, נושא האור לתחתית כדור הארץ שגורש לגהנום), אז במקביל לזחילת התולעת יש אבולוציה: מאובדן קשר ראשוני עם הנשמה הכוללת, עם אלוהים, שזה המצב של הידרוגן, דרך הנשמה האינדבדואלית שזה הליום. ומשם לתוך הגוף שזה השורה השנייה, מהתהוות העובר ועד ניאון שמייצג ילודה. ומשם מתפתחת הטבלה באנלוגיה לשלבי החיים של נער, בוגר, יצירה, שליטה, ובסופו של דבר השורה האחרונה שמייצגת את החיבור לשורשים, גם לשורשים הגנטיים, DNA, חותם הדורות שלנו, מאיין אנחנו באים, וגם לשורשים של האדמה, ממנה אנו באים ואליה אנחנו הולכים.

המיאזמה של השורה השביעית היא מיאזמה של התפרקות, המיאזמה החומרית ביותר בא החומר משתלט אל תוך המרחב ודוחק את הרוחניות, החומר מגיע כאן אל קצה גבול הפתלוגיה ומפתח מחלות קשות של התפרקות כמו איידס וסרטן. נראה בשורה הזו תמות של גנטיקה, מח העצם, רדיואקטיביות ופטריות. זו השורה המקבילה לספירת המלכות, הספירה התחתונה והחומרית ביותר מבין עשר הספירות. השורה השביעית היא גם שורה של סגירת המעגל, שורה של התפוררות והעלמות החומר לקראת חזרה אל המימד הרוחני הראשוני של תחילת הטבלה.

אז מצד אחד ניתן לראות אבולוציה בטבלה, אולם מצד שני זו התדרדרות במובן של התרחקות מאלוהים ושורשי הייקום לעבר האדמה וחיי החולין. וכשאנחנו מגיעים לסוף אנחנו שוב מתחברים לשורה הראשונה. כלומר זה מעגל גדול כמו נחש שנושך את הזנב של עצמו, רק שאנחנו צריכים לעבור בדרך את כל היסודות וללמוד את כל השיעורים של בית הספר הזה.

כל יסוד מתחבר ליסוד שבא אחריו וכל שורה לשורה שבאה אחריה, וזה מאוד מעניין להבין את רצף ההתפתחות. דרך העבודה על הגזים האצילים גיליתי שכל שורה היא מימד. אנחנו מתחילים בנקודה הסינגולרית של לפני המפץ הגדול (איור מספר 1), שזה עוד לפני ההידרוגן, ומשם לשורה הראשונה בה המימד הוא של קו בודד וניצב עם תנועה של מעלה ומטה, שמיים או ארץ (איור מספר 2). ובאמת ההליום חושב בצורה מאוד חד-מימדית, תנועה בי-פולרית הנעה לאורך שתי קצוות של קו: או שאני בפנים או שאני בחוץ. כשעוברים את ההליום נכנסים לגוף, למימד הפיזי הראשון שמיוצג בשורה השנייה, זה מימד שבו הקו הבודד של השורה הראשונה מתחיל להתפצל (איור מספר 3) ולייצר מימד רוחבי, העולם הופך כעת לדו מימדי עם קווי אורך של השורה הראשונה וקווי רוחב של השורה השנייה (איורים מספר 4-5).

ניתן לראות את ההתפשטות אל המרחב כמתחילה ממרכז הטבלה ונפרשת באופן סימטרי ימינה ושמאלה (איורים 6-7) כך שנוצר מהלך של 90 מעלות מהאנך היורד אל מרכז השורה עד היסודות שבקצותיה, כל פסיעה כזו בין יסוד ליסוד היא של 22.5 מעלות, כך שארבע יסודות ימינה וארבע יסודות שמאלה מסיימים בכל צד מהלך של 90 מעלות.

והסימטרייה הזו היא יפה ויש לה ביטוי פרקטי בקליניקה, למשל מקרה של נאון אשר לא יכול לעמוד על רגליו, שתנועתו רוחבית בלבד, זוחל. או מקרה נוסף של נאון בו ילד מבקש רק את הספרים הפזורים אל הרצפה, כאילו ראייתו ותחום עניינו הם רק במימד הרוחבי. כך שהתובנה מתי מקרה הוא במימד הראשון או בשני וכך הלאה יכולה לעזור לפתור את המקרה.

עוד ביטוי פרקטי למשל הוא זה. במבט על איורים 6-7 ניתן לראות איך לכל אלמנט בשורה יש שתי פוזיציות אפשריות החותכות זו את זו בזווית של 90 מעלות, שתי הפוזיציות בעצם מתייחסות לשתי קצוות הפתלוגיה בהם יכול לנוע הרמדי. הקרבון אם כך במרכז השורה מייצר צלב, ניתן לחשוב על זה גם כ-4 זרועות מושטות המקבילות למספר הערכיות (Valency) שלו, 4 אלקטרונים הפנויים ליצירת קשרים. ואמנם בפרובינג של יהלום, אשר מורכב מפחמן טהור, יצא הסימפטום: Mind; delusions, imaginations; arms; four, that she has. ניתן גם לראות איך Borx נמצא במצב של יציאה מאיזון ואיבוד שיווי המשקל; לא ניצב, לא שוכב וגם לא 45 מעלות באמצע, אלא מסלול של מעידה או נפילה מה שמסתדר כמובן עם הפחד מתנועות יורדות.

עוד ביטוי פרקטי ניתן לראות בשתי הפוזיציות של ההליום באחת כקו ניצב ובשנייה כקו שוכב. ההליום הוא הקו הניצב בין שמים לארץ, והבעייה שלו, כמו של יתר הגזים האצילים, היא שאיננו יוצא מהפוזיציה שלו. אבל כדי להכנס אל תוך החיים ההליום צריך לרכון כלפיהם, לעשות צעד, והוא לא מסוגל לצאת מהעמידה הישרה שלו, מישהו צריך לדחוף אותו כדי שזה יקרה. יש מקרה אותו אני מביא בספר הליום של אשה המרגישה כאילו כל הזמן ניצבת על צוק ומפחדת לרכון וליפול אל תוך החיים והעשייה. ההליום אשר מופיע כקו שוכב מייצג את הקצה השני של הפתלוגיה. "אני לא זז מכאן, לא נכנס לחיים, אני שוכב, לא מנסה ולא עושה דבר"

יוסי: באיזה מובן הנחש נושך את זנבו, באיזה מובן השורה השביעית מתחברת לתחילת הטבלה .

 

יעקב: במובן הפיזיקלי אחד החיבורים המעניינים הוא דרך קרינת אלפא, במהלך ההתפרקות של האלמנטים הרדיואקטיבים נוצרת קרינת אלפא המתבטאת בשחרור גרעיני אטום ההליום (2 פרוטונים ו 2 נויטרונים) מתוך החומר הרדיואקטיבי, אז כאן אנחנו רואים איך אלמנטים מהשורה השביעית מולידים בחזרה אלמנטים מהשורה הראשונה. מבחינה הומאופתית ניתו לראות את הקשר למשל בפרובינג של פלוטוניום בו יש תחושה שהנשמה עוזבת את הגוף, כאילו הנה הגוף והחומר שמגיע לכדי מיצוי והתפרקות בשורה השביעית מבקש להחזיר את הנשמה לשורה הראשונה. עניין סגירת המעגל והמשיכה אחורה של השורה השביעית ניתן לראותו בתמות החזקות של תורשה ו DNA, שורשים שהולכים אל דורות אחורה. שוב בפלוטוניום רואים מוטיב של "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" כלומר את הקשר הבין – דורי החזק באלמנטים הרדיואקטיבים (האיזוטופ פלוטוניום 239 עליו נערך הפרובינג הינו בעל זמן מחצית חיים ארוך במיוחד של 24,100 שנים). עוד חיבור לעניין התורשה ניתן לראות בהשפעת החומרים הרדיואקטיבים על בלוטות המין (אשכים ושחלות). מבחינת צ'אקרות אנחנו רואים קשר בין חומרים רדיואקטיבים לצ'אקרת השורש. הDNA הוא הביטוי הפיזי של הנשמה, חותמת הנשמה צרובה אל תוך הDNA  וזה כמובן עוד חיבור בין הרוחניות של הנשמה ובין הביטוי הפיזיולוגי שלה ב- DNA ובתורשה, בין השורה הראשונה לשורה השביעית. מעבר לכך הסתכלות ספירלית על הטבלה תמיד תיחתם בחיבור שבין הסוף להתחלה ויש לי איזה מחשבה כזו שלכשנגלה את כל יסודות הטבלה עד 118 זה סוג מסוים של סוף העולם ואז צריך לחזור להתחלה, להיידרוגן ולהליום. השורה השביעית מוליכה אותנו חזרה אל השורה הראשונה באנאלוגיה לספירת המלכות המובילה אותנו חזרה אל ספירת הכתר.

יוסי: אני חושב שאפשר לקחת את הטבלה המחזורית ולקפל אותה באמצע, וכך במקום להסתכל על התפתחות לינארית חד סיטרית בשורות נוכל לראות התפצלות ותנועה דו סיטרית ממרכז הטבלה לקצוות

יעקב: בדיוק ככה, וניתן לשרטט את הטבלה כך שדווקא הגזים האצילים הם הטור המרכזי, ואז במקום פחמן וסיליקה באמצע יש ניאון וארגון. בעצם מה שאני עושה זה להסיג את כל החצי השמאלי של הטבלה אחורה כך שהטור המרכזי הופך לטור הראשון והגזים האצילים יושבים בטור המרכזי, השורה השנייה למשל אז מתחילה בקרבון, במרכזה ניאון ובסופה אלומינה.

מצאתי שיש הקבלה נפלאה בין שבעת ימי הבריאה וכל אחד מהגזים האצילים, כך שכל אחד מהגזים האצילים יושב במקום של "וירא אלוהים כי טוב". "וירא אלוהים כי טוב" הוא פסוק שחותם עשייה ומביא אותה למצב של שלמות ומנוחה בדיוק כמו הגזים האצילים שהם מושלמים בפני עצמם וחותמים כל שורה.

היום הראשון: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור: וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך: ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד": אז השורה הראשונה ממימן להליום זו התפתחות האור, מימן והליום מרכיבים את השמש והכוכבים, והקו הבודד שמאפיין את השורה זו התנועה הלינארית של קרן האור.

היום השני: "ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים: ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן: ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני:" שאנחנו נכנסים ליום השני של הבריאה אז מה שקורה זה היווצרות רקיע, רקיע זה משטח, אפשר לחשוב על מגש. מה שמעניין זה שביום השני לא כתוב "כי טוב" אלא שביום השלישי כתוב פעמיים כי טוב, ובהתאם, ביום השני אין גז אציל וביום השלישי יהיו שניים. היום השני, יום יצירת הרקיע, לא נגמר בניאון אלא באוזון (כלומר ביסוד מספר 8, חמצן,  אשר מרכיב את האוזון), האוזון הוא בעצם הרקיע ששומר עלינו מהאור העל-סגולי של השורה הראשונה שמייצג את האמת. אם האוזון לא היה לשמור עלינו מהאור של המימן וההליום היינו נשרפים כולנו. האוזון שהוא שחור ושקרי מגן עלינו עלינו מאור האמת אשר מולו איננו יכולים לעמוד, בינתיים.

היום השלישי: "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן: ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב: ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן: ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב: ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי:" הניאון הוא ה"כי טוב" הראשון של היום השלישי, שזה הפרדת המים מהיבשה, אפשר להסתכל על המים כמשטח, כמנח רוחבי. גם השאיפה של המיים להתאזן בכלים שלובים היא נטייה להיות בפוזיציה רוחבית. היקוות המיים וחשיפת האדמה מעבירה אותנו מהמימד השני הרוחבי למימד שלישי, בו מתחילה  צמיחה לגובה ופרספקטיבת עומק על פני האדמה הניגלת. הרמדי ניאון מדבר על הפרדת המים מהאדמה. בפרובינג של ניאון עלו נושאים כאוקיינוס, ים ונהרות אולם גם אדמה. היום השלישי הוא היום בו נקווים המים לטובת הגילוי של האדמה, היציאה מהמים אל היבשה. לניאון יש תחושת הקלה מהיכולת של הרגליים לדרוך על האדמה אחרי זמן ממושך של חיים במים, מזכיר את היונה מסיפור המבול ואת השבת השקט והרגיעה שהגיעה עם גילוי האדמה. פרובר אחד אמר " סופסוף אני נוגע בקרקע".

אח"כ אנחנו עדיין ביום השלישי, ב"כי טוב" השני שלו שאז נכנסים לארגון עם בריאת העצים והצומח, המימד הרוחבי מתפשט לגובה ומתקבל גם מימד של עומק. מימד העומק בא לידי ביטוי גם בצד הנפשי שמתחיל להתפתח לעומק, עד אז זה תינוק שנע על ציר דו מימדי, אדם שטחי, ומהארגון מתחילה תנועת עומק גם מהבחינה הרגשית. ארגון הוא יסוד מספר 18 ו 18 זה חי, זה צומח, זה האדמה, זה הנער או הנערה שמגיעים לבגרות.

היום הרביעי: וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹקים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי:". שנכנסים לשורה הרביעית לכוון הקריפטון אנחנו נכנסים למימד הזמן. קריפטון שייך לגמרי למימד הזמן. אם  הזמן של ניאון הוא זמן לינארי , זמן של עבר, הווה ועתיד אז הזמן בקריפטון הוא זמן שמתעקם למעגל ומחזוריות, בדיוק כמו מעגליות מאורות הרקיע שנבראו ביום הרביעי, הזריחה והשקיעה, תנועת הירחים, כדור הארץ והעונות המייצרים תנועת זמן מעגלית ומחזורית.

יוסי: מה קורה עם המימדים מעבר לשורה הרביעית, איך עומדים באנלוגיה לימים חמישי-שבת.

יעקב: כבר בשנות ה-80 לכשראיתי את שבע השורות של הטבלה הדהדו בראשי ההקשרים האפשריים בינם ובין שבעת ימי הבריאה, אולם אז עוד לא היו לי את הפרובינגים כך שהכל היה בגדר רעיון. לאחר שעשיתי את הפרובינגים על הגזים האצילים הבנתי עד כמה עמוקה ההקבלה הזו בין שבעת ימי הבריאה ושבעת מחזורי הטבלה, הרבה מעבר למה שחשבתי וציפיתי.

כעת לגבי יתר הימים. הגז היחיד הנוסף עליו עשיתי פרובינג הוא Xenon אותו סיימתי ב-2012 וכעת נמצא בשלבי עריכה אבל בכל זאת אעלה כאן משהו. Xenon  זהו מימד חמישי ובמימד הזה נפתח הזמן לאפשרויות חדשות. כלומר אם בשלושת המחזורים הראשונים אנחנו רואים התפתחות של מושג המרחב מקו חד-מימדי אל משטח דו מימדי ועד עומק תלת מימדי, אז בשורה הרביעית והחמישית אנחנו רואים התפתחות דומה של מימד הזמן, כלומר הכיוונים והמימדים הנוספים אליהם מתפרש המרחב במהלך שלושת המחזורים הראשונים, מקבילים כאן לכוונים ומימדים נוספים אליהם מתפרש מימד הזמן. הזמן של Xenon  הוא זמן אשר איננו קווי לינארי כשל ניאון, וגם איננו מחזורי כשל קריפטון, אלא זמן היוצר צמתים אשר פרושים במרחב, צמתים אשר מתוכם נפתחים שבילים חדשים של מסלולי חיים, אפשרויות שונות, מה שמזכיר במובן לא מבוטל את תיאורית "היקומים המקבילים". במהלך הפרובינגים חזרו הרבה מהפרוברים אל צמתים בעייתיים בהסטוריה האישית שלהם וכאילו ניסו להמציא את עצמם מחדש, לבנות לעצמם מסלול חיים חדש.

עכשיו הקשר בין התפצלות הזמן ובין מעשה הבריאה של היום החמישי הוא כזה: ביום החמישי נבראו הדגים והעופות. אם תחשוב על חיות המים אז הם בעצם כלואות בתוך מדיום בודד, הים, ומבחינתם זה כל מה שיש, אין כלום בעולם מחוץ לים, אפילו לנשום לא יכולים מחוצה לו, משהו מאוד חד-מימדי בהוויה. לעומתם הציפרים יש להם מבט-על, וחובקים באמצעותו את כל האלמנטים, ים, יבשה ואוויר. מעין תודעת על, סופרפוזיציה, המאפשרת להם גישה אל כל מסלולי היקום. מודעות רב-מימדית. אז ההבדל בין הדגים והעופות מקביל להבדל בין זמן שהוא חד-מימדי לבין זמן שהוא רב-מימדי.

מעניין היה להיווכח בפרובינג איך מי שכל חייו היו על מסלול קבוע פתאום מתכנן מסלול מחדש (הופך מדג לציפור), כמו גם את הקצה השני של הפתלוגיה, איך כל מי שהיתה לו תודעה גבוהה ורחבה פתאום צולל אל תוך תודעה מצומצמת של דג.

לגבי היום השישי זהו היום של הרדון, אין עדיין פרובינג של רדון וגם קשה מאוד לעשות לו פוטנטיזציה. ראשית בגלל שהוא חומר רדיואקטיבי מסוכן ושנית בגלל שזמן מחצית החיים שלו קצר ביותר (3.8 ימים). צריך לתפוס אותו ומייד להכין את הפוטנטיזציה, נראה לי שבסוף אצטרך ללכת בעצמי ולמצא אותו. רמדיז מרדון המוצעות למכירה בבתי מרקחת אינן באמת רמדיז מרדון.

יוסי: פתחתי ושאלתי "אם אני תולעת"… במובן של ממש להזדחל אל תוך יסוד ויסוד ולהרגיש אותו, בלי שום הסתכלות מערכתית או הבנה שכלית, פשוט להיות אותו, מה שכמובן לא מתאפשר לנו, ובעצם המקום היחידי שכן מתאפשר לנו להיות קצת תולעת זה בפרובינג.

יעקב: מסכים לגמרי, אנחנו יכולים לעשות את כל התיאוריות וכל המערכות אבל הפרובינג מביא לנו מימדים אחרים לגמרי שאין שום גישה אליהם דרך ההגיון. זה פועל ככה, הרבה אנשים עושים פרובינג וחושבים קודם על מה שהחומר מייצג, ועם הידיעה הזו באים לפרובינג, אבל מה שחשוב בפרובינג זה לא למצא את מה שאנחנו חושבים שמתאים לחומר אלא את מה שלא מתאים או מה שלא צפוי, את כל ה- SRP, וזה מה שמדהים בפרובינג. חבל שכ"כ הרבה פעמים היום אנשים עובדים הפוך, כלומר באים לפרובינג כבר עם מחשבה למה לצפות. אני אגיד רק שכל התובנות שלי באו מפרובינג קודם ולא מאיזושהיא תובנה או קונספציה אודות החומר. הגזים האצילים אלו פרובינגים שעשיתי לפני 20 שנה כבר, ורק מתוך התובנות של הפרובינגים בניתי הבנה מערכתית אודותם, ולא להיפך.

אני אוסיף גם שעשיתי הרבה מאוד פרובינגים קטנים עם אשתי שלא פרסמתי. אשתי היא פרוברית נפלאה והיא מוציאה ממש את הרמדי. אלו פרובינגים שעשיתי לאורך כל השורות של הטבלה כדי להבין איך התולעת זוחלת בתוכם, רמדיז כמו בורון, בריליום, ליתיום, חמצן, פלואורייד, ועוד. לפני הרבה מאוד שנים החלטתי שאני רוצה לעשות פרובינג על כל הטבלה המחזורית, כי זה הבסיס של הכל, אבל זה כמובן הרבה מאוד עבודה. אז אכן פרובינג הוא שמאפשר לנו את הצלילה מתחת לגבולות התודעה.

יוסי: הבעייה היא בניסוח הפרובינג, בהנגשתו לקהל. כשעולים חזרה ממצולות הפרובינג ופתאום הכל צריך להתכנס ולהתנסח באמצעות השפה, והשפה היא ערש הלוגיקה. אז איך משמרים את כל הצבעוניות והריח של הפרובינג בתוך השפה ?

יעקב: אני התייחסתי בדיוק לנקודה הזו בספר שלי שכתבתי על הסיפליס, ואני מביא שם ציטוט של ראלף וולדו אמרסון (משורר אמריקאי):  "שפה היא שירה שאובנה לה" ובפראפרזה עליו אני כותב "מטריה מדיקה היא פרובינג שהתאבן לו". כלומר כמו שאמרת, ההוויה עצמה של הפרובינג, ה-MM (יעקב מדרג את סולם ההבנה של המטריה מדיקה לפי סולם הפוטנצים הקנטיאני כך ש MM מציין את דרגת ההבנה וההתחברות הגבוהה ביותר לרמדי י.ת)  לא ניתן להביא אותה לתוך השפה, ברגע שמביאים את זה לתוך השפה זה מתחיל להתקשה וזה יורד ל- 10M, ברגע שכותבים את זה זה יורד ל M1 ול C200 וברגע שמארגנים את זה לרובריקות של רפרטורי זה C30, לאט לאט זה הופך חומרי ומתאבן ומאבד את החיוניות של החוויה בפרובינג, אולם אין לנו ברירה, צריך להעביר את המידע. לכן חשובה מאוד החוויה של הפרובינג כדי להכיר את המטריה מדיקה לא רק דרך השכל. ואם אנחנו הולכים למטריה מדיקה יותר עכשוויות, למשל כל העניין של השנים האחרונות עם "אסנס" של רמדי, אז אנחנו הולכים ומתאבנים יותר ומאבדים את השפע והמגוון של הפרובינג לתוך כמה שורות של "אסנס". לצערי היום הרבה מאוד פרובינג נעשים מתוך כוונה להוציא כמה שורות של אסנס, וזה מתכון לאיבוד של הטוטליות וה- SRP של הרמדי.

שאני מפרסם פרובינג אני לא מוסיף תובנות או אסנס או פרשנויות, אני פשוט מניח אותו נטו, וזה מה שנקרא מטריה מדיקה טהורה (Materia medica pura). יחד עם זאת אופן הכתיבה והאירגון של הפרובינג הוא חשוב מאוד, כאן אנחנו כבר לא מדברים על ההוויה אלא על הכתיבה והעריכה של הפרובינג, וזה מדע ואומנות בפני עצמו. רוב הפרובינגים שאני רואה לא ערוכים בצורה טובה ומדוקדקת, הם פשוט הגשה גולמית של תחושות הפרוברים, כל פרובר בנפרד ובסדר כרונולוגי. אולם העריכה צריכה להיות As if one person, כזו שתצמד להוויה העמוקה של הפרובינג ותאפשר ותנגיש אותה לקהל. כלומר אני לא רושם אסנס אמנם, אבל אופן העריכה והכתיבה של הפרובינג צריך לשקף את המהות, אנחנו כאן מדברים על שלב מאוד קריטי של "איבון הרמדי" וצריך לדעת איך בכל זאת לשמור אותו דינמי, וזה ממש מדע ואמנות.

במהלך העריכה של הפרובינג אתה בעצם מתחיל לפסל איזו עיסה, ואז הדברים נפרדים מהעיסה וצריך לתת להם שמות, עכשיו ברגע שנתת לו שם מצד אחד הבנת משהו אולם מצד שני הפסדת ושללת דברים אחרים, נקודת מבט מסוימת מייד מערפלת אפשרויות הסתכלות אחרות. לכן אני פיתחתי תוכנה שמאפשרת לראות ולשמר את כל האיכויות של הרמדי, לראות אותו מכל נקודות המבט, קוראים לזה MMM (Materia medica multiview). בעצם התכנה מאפשרת לי לשמר את החיוניות והדינמיות של הפרובינג. אם תקרא למשל את הספר שלי על הליום תוכל לראות שם איך המטריה מדיקה נכתבת מהמון כוונים בלי נעילות של נקודת מבט מסוימת.

יוסי: שאני חושב על כל הטבלאות, הממלכות וההסתכלויות המערכתיות מה שיש פה זה יותר השלכה של דפוסי החשיבה שלנו ופחות מטריה מדיקה, ובכלל מה שבעיקר יש שם זה פחד שלנו ההומאופתים לפעול ממקום ראשוני, היולי ולא מאורגן.

יעקב: זה עניין בכל העולם ההומאופתי היום, כולם מחפשים שיטה וסדר לארגן את הדברים, את היסודות או הצמחים או החיות. אבל אנחנו צריכים לזכור שבהומאופתיה המפתח הוא מעבר לשיטה, מה שלא ניתן לארגון ומשם הדברים צריכים לצאת. לכן אני חושב שהשיטות הן יפות מאוד אבל גם מסוכנות מאוד. אתה מכיר את ברוס לי ?

יוסי: גיבור הילדות שלי, כל שישי בצהריים היינו הולכם לראות אותו מכסח אנשים בסרטים.

יעקב: יופי, אז ברוס לי למד אמנות קרב אחת במשך 18 שנה, ואח"כ המציא את השיטה של עצמו, והשיטה של עצמו היתה "שיטה ללא שיטה". הוא אמר שכל סיסטם זה מכשול, אתה חוצה את הנהר עם הסירה אבל אח"כ אל תסחוב את הסירה איתך על הגב. הסיסטם זה מלכודת, מכניס אותך לשטאנץ מסוים של מחשבה, להיות prejudiced, וצריך את ה- freedom from prejudiced, כלומר לבוא ללא שיטה, בידיים נקיות. הסיבה כמובן שאנשים היום מתחברים לכ"כ הרבה שיטות זה פחד מסוים, פחד מהלא נודע, פחד לבא למקרה בלי שום קונספציה להאחז בה. אולם לפי דעתי לבא נקי למקרה זו דווקא העצמה החזקה ביותר שיכולה להיות להומאופת. בוא נסתכל על זה מבחינה מוסיקלית, תחשוב על ג'ם סשן, לאף אחד לא ברור מה ינגנו, לאן המוסיקה תתפתח ואיך זה יישמע, כל מה שיש בין הנגנים בשלב זה זה רק הקשבה ונכונות "לזרום" איתה. אבל כמובן, כדי שהדברים ינגנו, כדי שתהיה מוסיקה, הם היו צריכים קודם ללמוד את הבסיס, את הסולמות, את השפה. אבל עכשיו הם לא צריכים אותם, עכשיו הם צריכים לזרוק את הסולמות, לזרוק את השיטות ולהיות ריקים וקשובים. בהתאם, הרגע בו אתה מתנתק מההקשבה למטופל לטובת מחשבות על טבלאות, רמדיז וממלכות זה הרגע בו המוסיקה יוצאת מהכוונון שלה, הרגע בו אתה מתחיל לאבד את המקרה.

יוסי: יש משיכה מאוד גדולה לשיטתיות וארגון של המטריה מדיקה, אולם אנחנו משלמים שם מחיר לא קטן באיכות של המטריה מדיקה, ככל שרמת הארגון מורכבת יותר כך הפרטים לא מקבלים את תשומת הלב, ככל שהמערכת יותר מאקרו כך המיקרו לא נספר.

יעקב: מסכים לגמרי, זה הבעייה שלי עם כל השיטות האלה. תראה יש שני צדדים בהומאופתיה, הצד האחד הוא הצד של המיכלול (Totality), הצד של ההגיון, וזה מה ששכולטן למשל מתעסק איתו, לראות את ההקשרים המערכתיים ולבנות מתוכם טבלאות ותובנות אשר מראות את מערכת הקשרים שבונה הכוליות. בצד ההפוך של ההגיון יש את חוסר ההגיון, את הנפלאות, את הקסם, את הייחודיות, את ה- SRP. עכשיו כמה שאתה יותר דוחף לצד של ההגיון ככה אתה מאבד את הצד של הקסם. אתה יודע שיש אנשים שאומרים שכבר לא צריך פרובינג יש לנו את ההגיון של הטבלה, אבל זה מרשם בטוח לאבד את הייחודיות את הקסם וכוחות הריפוי העמוקים שיש ברמדיז. ב-20 שנה האחרונות המערכת יצאה מאיזון והדגש הוא ללא ספק יותר על הצד של המערכתיות. המשחק בין שני הצדדים הללו, בין ההגיון והקסם, בין האונה השמאלית לימנית איננו משחק סכום אפס, איננו צריך להגמר בנצחון של אחד הצדדים. לא משנה איזה צד ינצח, כל עוד יש צד מנצח מי שבוודאות מפסיד זה ההומאופתיה והאדם, מה שצריך להיות כאן זה הרמוניה בין הצדדים, בין אונת ההגיון ובין אונת הקסם.

יוסי: הסתכלות שאני מוצא אותה כנותנת ערך ממשי יותר ליסודות שבטבלה היא בפירוקם לקבוצות לפי מאפיינים כימיים (מתכות מעבר, גזים אצילים, הלוגנים, אקטנידים, לנטנידים..) והבנת המטריה מדיקה בהסתכלות קבוצתית.

יעקב: בעקרון זה נכון אולם גם כאן אתה עומד בפני סכנה, פשוט כל פעם שאתה בוחן רמדיז בהקשרים קבוצתיים אתה מפסיד משהו מהייחודיות של הרמדי. אפילו אם תסתכל רק על הגזים האצילים, אז נכון שתוכל להתחיל לגבש תובנות כלליות עליהם אולם אתה עלול לשלם מחיר בהבנה הפרטנית של כל אחד מהם.

יוסי: הבחירה שלך לפרובינגס מהטבלה המחזורית נראה שמכוונת לאותם סמני קצה שמהם ניתן להסיק על יתר הטבלה (גזים אצילים, שורה ראשונה, רדיו אקטיביים), במובן זה די מפתיע שעדיין לא ראינו ממך פרובינג על יסודות מהלנטניידים.

יעקב: בוא אני אשאל אותך, כשאתה עושה פאזל של 1000 חתיכות איפה אתה מתחיל ?

יוסי: במסגרת

יעקב: יפה, אז ככה גם הבחירה שלי לרמדיז לפרובינג מהטבלה המחזורית, לקחת את הרמדיז שבונות את המסגרת, במיוחד את הפינות, ומהם להתחיל לבנות את התובנות, אם אתה מתחיל ישר מבפנים אז אתה הולך לאיבוד, אתה לא מבין כלום, לכן התחלתי בשורה הראשונה, אח"כ עשיתי את הטור של הגזים האצילים, הלכתי למטה לרדיואקטיבים, ובצד שמאל יש שם כבר פרובינגים שנעשו. עכשיו כרגע הלנטנידים לא צועקים לי, זה בסך הכל קבוצה קטנה בתוך הטבלה ויש כ"כ הרבה יסודות עליהם הייתי רוצה לעשות פרובינג לפני. עניין אותי למשל האירידיום שיושב במרכז השורה השישית, עניין אותי הגרמניום בגלל שהוא חומר שהשתמשו בו הרבה במערכת הרפואית, עניין אותי ההפניום בגלל מספרו הסידורי בטבלה (72) ובגלל שקרוי על שמה הלטיני של קופנהאגן ששם גם ערכתי את הפרובינג שלו. תראה למשל, אתמול היה לי מקרה מהמם של Molybdenum, זה אמנם לא רמדי שאני עשיתי עליו את הפרובינג, אבל זה רק כדי לאמר שיש כ"כ הרבה אלמנטים מעניינים בטבלה שעכשיו להכנס לתוך הלנטנידיים…. כל פרובינג לוקח לי שנים כדי לערוך אותו בדרגה הגבוהה ביותר, אני היום עובד על פרובינגים שעשיתי  לפני 15 שנה,  אני עכשיו מסיים רק את העריכה של הגליום, וזה רמדי שעשיתי את הפרובינג ב- 1999. עם האופן הפרפקציוניסטי בו אני עובד לערוך פרובינג זה שנים על שנים, הפרובינג עצמו זה החלק הקל, העריכה דורשת זמן, חוץ מזה.. תראה… האמת היא שאני נותן ליסודות גם לבחור אותי ולא רק אני בוחר אותם.

יוסי: מה לגבי פרובינג על איזוטופ, נראה שהמשמעות של איזוטופ נושאת בתוכה פוטנציאל מעניין ?

יעקב: אכן מאוד מעניין. עכשיו בוא אני אספר לך, אין שבוע שאיזה הומאופת לא מתקשר אלי ואומר לי תשמע יעקב חשבתי שמעניין מאוד לעשות פרובינג על החומר הזה והזה, ובעצם מה שהוא רוצה לאמר לי זה יעקב למה שלא תעשה עליו פרובינג. וזה בלתי אפשרי, אני בוודאי לא יכול לעשות כ"כ הרבה פרובינגים, אני עושה פרובינג אחת לשנה ואח"כ עורך אותו במשך שנים רבות. עכשיו איזוטופ? וודאי מעניין, אני עשיתי פרובינג על קליפורניום 248 וודאי שהיה מעניין לעשות פרובינג על קליפורניום 256. גם על האיזוטופים של מימן, דיאוטריום וטריטיום היה מעניין מאוד לעשות פרובינגים, הרי אין היום מימן בצורתו הטהורה אלא רק כזה המעורבב עם אחד האיזוטופים ולכן פרובינג על אחד האיזוטופים יכול היה ללמד אותנו הרבה על האיזוטופ כמובן וגם על המימן הטהור, ואני מקווה שמישהו יעשה את זה.

יוסי: תראה אני מסתכל מהצד על העבודה שלך, על האפוס הגדול שנאסף מאחוריך, על השיטתיות והשקדנות שמתחייבים מעבודה בסדרי גודל כאלה, ומצד שני את האמירה שלך "זרוק את השיטה", ואני חושב שיש מתח גדול בין המחויבות לשיטתיות וסדר ובין הרצון לנער כל קבעון ושיטתיות.

יעקב: תראה אלו שני הצדדים עליהם דיברנו, אז קיים גם מתח, אבל מה שאני מחפש זה את ההרמוניה בין הצדדים. תראה פה באפריקה למשל, אני רואה אנשים בכפרים הכי נידחים, אנחנו עוזרים לאנשים עם איידס, וזה חוויה יומיומית מאוד חזקה. מצד שני אני צריך לעשות מחקר, וללקט נתונים באופן דקדקני שייתאספו למחקר המראה את יעילות הטיפול. אז מצד אחד יש את הקליניקות אליהם אני מגיע בידיים נקיות ובלי שום שיטה ומצד שני אני חייב להצמד לעבודה מחקרית שיטתית מאוד, ואני לא אוהב את הדקדקנות ועבודת האיסוף המחקרית אבל אני יודע שאני חייב את זה משום שבלי מחקר אף אחד מהמוסדות לא ייתיחס ברצינות הראויה לעבודה שאני עושה כאן. עכשיו הומאופתיה היא היא החיבור בין הקצוות האלה, היא החיבור בין ההגיון ובין הרוח.

יוסי: עד כמה אתה עשה שימש פרקטי בהסתכלות של שכולטן על הטבלה, כלומר רואה מטופל ואומר תשמע הבחור נראה כאילו עוד לא גיבש את עצמו, אין כאן אני מאורגן וכל התימות של המקרה נעות בנסיונות שלו להקים את עצמו על רגליו, לכן אבחר רמדי מהשורה השנייה. חוץ מזה לביקורת הוא מגיב בחוסר ביטחון ולא ברגזנות לכן שייך לחלק השמאלי של הטור…בוא נראה מה יש שם..ככה וככה.

יעקב: אולי 5%, אולי פחות, אבל מה שחשוב זה לא האחוזים, אלא סדר העבודה, מה קודם ומה אחרי, הרצף הנכון. אני אף פעם לא יבא ויגיד תראה זה בן אדם שהיה מוצלח מאוד אבל עכשיו הוא נכשל אז אני אשים אותו אחרי האמצע בשני צעדים, אף פעם אני לא אגיד ככה מראש. קודם כל חייבת לבא הבנת המקרה, ולהבנת המקרה אף פעם אסור לבא עם הבנות מערכתיות שכאלה, זה מרשם בטוח לפספס את המקרה. קודם כל תסתכל על הבן אדם, תבין את המקרה, ואז תלך לרפרטורי, תמיד אני הולך לרפרטורי. עכשיו רק אחרי שיש לי את הבנת המקרה ואת הרפרטוריזציה, רק אז אני יכול לאמר באמת יש כאן איזה תהליך של התדרדרות אחרי השיא והגיוני לשקול רמדי שנמצא שני צעדים אחרי הטור המרכזי, ואם הרמדי נוכח ברפרטוריזציה והדברים מתחברים אז זה נחמד ויפה. אז השאלה היא לא כמה אני משתמש בזה, אלא מהו סדר העבודה הנכון, ומתי ובאיזה שלב נכון להכניס תובנות מערכתיות לתוך השיקול של בחירת הרמדי. אז להומאופתים אני רוצה לאמר שיש בשיטות האלה דברים טובים ויפים אבל יש גם הרבה בעייתיות וצריך לדעת לסנן את הזהב מתוכם.

בנוסף צריך להיות זהיר עם מטריה מדיקה חדשה, אני רואה הומאופתים עושים רפרטוריזציה, מגיעים לאיזה רמדי ואז פותחים שכולטן או שנקראן, רואים שזה לא מסתדר ומייד שוללים את הרמדי, וזו טעות! אם זה לא מתאים זה לא אומר שהרמדי לא נכון (בעיקר משום שגישות אלו מבוססות ברובן על הבנות כלליות של הצד המנטלי, ורחוקות מלכסות את כל מגוון הסימפטומים) ואסור לשלול רמדיז רק בגלל הספרים האלה. ואם זה כן מתאים אז זה נחמד ומחזק את ההחלטה.

יש גם המון אי דיוקים וטעויות בהבנות המערכתיות האלה. למשל שכולטן שם את הפלטינה במרכז השורה השישית, כאילו שהיא שיא השורה, ופלטינה היא לגמרי לא מרכז השורה. אם תספור נכון תראה שפלטינה נמצאת אחרי השיא ובוודאי אם תספור גם את הלנטנידים שמתחבאים בשורה. משום כוון מחשבה, וגם מקריאת הפרובינג שלו פלטינה הוא ממש לא מרכז השורה, אם כבר האירידיום הוא במרכז, וטעות כזאת קטנה יכולה לבלבל מאוד, משום שהאמת היא שמרכז הטבלה זה אירידיום, רודיום וקובלט ולא פלטינה, פלדיום וניקל, השלושה האלה הם כבר אחרי השיא. אלו אמנם טעויות טכניות שניתן לסדר אבל מייצרים טעויות שיכולות מאוד לבלבל.

יוסי: בו נדבר רגע על המשמעות הפילוסופית של רמדי כמו חומת ברלין, הרי החומר לכשעצמו (החומה) לא ממש העניין פה אלא רק פונקציית המשמעות שמוטלת מהחברה והתרבות ונספגת אל אבני החומה. כלומר הפונקציה אשר מהווה מקור הרמדי בעולם, הפוזיציה התרבותית, הם הרבה יותר משמעותיים מאשר אלמנט החומר (במובן זה גם אם חומת ברלין היתה עשויה משייש, תייל, או אבן גיר, עדיין, בסבירות גבוהה, הגרעין התמטי של הרמדי לא היה משתנה.) במובן מסוים מה שמובלע כאן הוא שאנחנו "בוראים" את העולם, אין עולם כשלעצמו אלא רק כפי שנתפס ומתארגן ע"י הצופה. במובנים לא מעטים זו המקבילה ההומאופתית לאחת התובנות המרגשות ביותר של מכניקת הקוואנטים, העובדה שאופן ההסתכלות והמדידה של הצופה על הניסוי הקוואנטי קובעת את תוצאותיו.

לפי דעתי אתה צודק ולא צודק. אין ספק שהתודעה שלנו בתוך הניסוי הקוואנטי משנה את התוצאות, וגם אין ספק שאבן מחומת ברלין לא דומה לאבן מהכותל המערבי. אני עשיתי פרובינג על אבן מהכותל המערבי, האבנים הגדולות מאוד מאוד שמונחות למטה במנהרה, אז אולי זה אותו סוג אבן אבל כמובן שברלין והכותל המערבי שונות לגמרי, כלומר אין ספק שהתודעה שלנו שספוגה בתוך החומר היא משמעותית. אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהחומר, לכן אין לי שום ספק שאם חומת ברלין היתה עשויה משיש אז הפרובינג היה מבטא גם את האיכויות של השיש, או אם היא היתה עשויה מאבן גיר אז היו עולים עניינים של אבן גיר, כלומר אי אפשר להפריד בין החומר ובין הרוח. כמו שהאנמאן אומר בפסקה 15, אנחנו אומרים שיש כח ויטאלי ושיש גם גוף אולם האמירה הזו היא רק לצרכי תפיסה והבנה, האמת היא שהגוף והרוח הם אחד ולא ניתנים להפרדה.

אז כך שלמקור ממנו מופק הרמדי בהחלט יש חשיבות. קח לדוגמא את הפרובינג של lac-c, כולם אומרים זה רמדי שמייצג כלב, ובונים את כל האסנס סביב ה"כלביות" של הרמדי. אבל אני יכול להראות לך, אחד לאחד, שחלק גדול מהפרובינג הזה זה דווקא ה"חלב " ולא ה"כלביות", ולא דומה חלב של כלב לשתן או לשערה של כלב, כל אחד מהחומרים האלו היה מוציא משהו אחר. אמנם ה"כלביות" היתה נוכחת גם בשערה וגם בשתן של כלב, אבל גם השערה או השתן היו מבטאים את עצמם בפרובינג. אני יודע את זה בברור ומניסיון, למשל מפרובינג של נוצה של נשר לעומת פרובינג של דם של נשר, שביטאו כל אחד מהם אספקט אחר של הנשר, אחד את הנוצתיות שלו והשני את הדם שלו.

צריך מאוד להזהר מהעניין של המקור, למשל במשפחות הצמחים, אנשים אומרים הנה אלו רמדיז ממשפחת Rubiales ויש להם נושאים משותפים, אבל לא דומה פרובינג שנרקח מפרי, לפרובינג שנרקח מקליפה או משורש, אפילו שזה נרקח מאותה משפחה או מאותו צמח, וגם כאן אני יכול להראות את זה. קח לדוגמא את הפרובינג של China  שנרקח מקליפת העץ, הדבר העיקרי שם זה שזה נרקח מקליפה ולא שורש, פרח או עלה. הרעיון המרכזי בChina  זה השפעה על הקליפה, גם הפיזית וגם הרוחנית.  אז לשאלתך..הפרובינג תמיד מבטא גם את החומר המסוים שממנו הופק בין אם זה דם, חלב, פרח, קליפה, שייש או אבן.

בוא תחשוב על זה ככה, התודעה שספוגה בחומר הרמדי, החותם הסמנטי, זה כמו נורה, החומר הוא כמו זכוכית צבעונית שעוטפת את התודעה, שעוטפת את הנורה, וספקטרום האור שמתפזר מהזכוכית החוצה הוא הרמדי. עכשיו ברור לגמרי שתדר האור המופץ החוצה, הצבע והגוון הינם פונקציה גם של הנורה וגם של הזכוכית, גם של התודעה וגם של החומר.

יוסי: אז אני לוקח מכאן שני דברים, האחד הוא שהחומר עצמו תמיד בא לידי ביטוי בפרובינג, אולם מצד שני גם התודעה שלנו, האופן בו אנו תופסים את החומר, ההמשגה שלו באה לידי ביטוי בפרובינג. עכשיו אם אני הולך עם התובנה הזו, אז נכון יהיה לאמר שיהלום למשל, למרות שכולו פחמן טהור, איננו הבחירה הנכונה לשקף את מהות הפחמן בטבלה, שהרי הפרובינג של יהלום מביא לתוכו גם את מושג ה"יהלומיות".

יעקב: נכון לגמרי, תראה הבחירה הנכונה לשקף את מהות הפחמן תהיה Carbon mineralis, יש פרובינג קטן של יורגן בקר מגרמניה וגם פרובינג של אשתי, שמהם בעצם קיבלתי את התובנות לגבי הפחמן, היהלום הוא רק השלכה מסוימת של הקרבון.

יוסי: אתה מדבר על suppressed anger של Germ ומסביר שהאיכות הזו באה לו משום היותו מוליך למחצה, זרימה חד כיוונית פנימה שלא מאפשרת לו להוציא החוצה. האם אתה רואה את האיכויות האלה גם במוליכים למחצה אחרים כמו למשל Ars  ו Sil.

יעקב: יש להם את המימדים האלה של מוליך למחצה, לסיליקה בוודאי שיש, קח למשל את הסימפטום:   Mind; obstinate, headstrong; children; cry when kindly spoken to, מצד אחד סיליקה מאוד עקשנית, לא זורם בכלל אבל מצד שני סיליקה הוא הכי yielding, הכי זורם עם הדברים והכי נכנע וזה בדיוק המתח של מוליך למחצה: התנגדות מול זרימה חד כיוונית. דוגמא נוספת היא צואה ביישנית, נכנס בקלות ויוצא בקושי.

יוסי: בעבודה עם מלחים נדמה תמיד שיש יסוד אחד שהוא נוכח באופן משמעותי יותר בפרובינג והשני כאילו נספח אליו, בדרך כלל הנטייה היא לחשוב כי היסוד הקטיוני (זה עם מספר האלקטרונים הנמוך יותר במעגל החיצוני) הוא המשמעותי יותר. האם אתה סבור שכך או שפשוט הסמנטיקה משחקת כאן תפקיד ומאחר והקטיון נושא את שם הרמדי אז הוא נתפס גם כדומיננטי יותר.

יעקב: זו טעות מאוד גדולה ונפוצה שגורמת להרבה בעיות לחשוב שהקטיון הוא הדומיננטי. בוא נקח לדוגמא Bar-c  , כולם מתייחסים לזה כבריטה, אפילו אומרים נתתי לו בריטה, כמו למשל שגם אומרים נתתי לו קלקריאה, אבל…מה נראה לך יותר חשוב הבריטה או הקרבון ? הקרבון כמובן הרבה יותר חשוב והרבה יותר משמעותי. כל הרמדי הזה צבוע ע"י הקרבון, ואפשר לראות המון סמפטומים של הקרבון בתוך הרמדי וכך אותו דבר גם עם Kali-carb , Mag-carb. אז אנשים אומרים הנה יש לנו בריטה ומכאן בוא נסיק איך ייראה בריטה סולפוריקום או בריטה יודטום, אבל מה שאתה חושב בריטה זה בעצם הרבה יותר קרבון. זה כמו להגיד הנה יש לי את ד"ר יוזף שמידט והוא ראש הממשלה והנה אישתו אבל היא לא חשובה, זו גישה שובניסטית כאילו, ובסוף מסתבר שאשתו כן קובעת ומושכת בחוטים מאחורה. ב  Mag-carb הקרבון נוכח לפחות כמו המגנזיום אם לא יותר אפילו. לכן צריך להבין היטב את המלחים ומה שאנחנו רואים יותר ויותר זה שהבנה לא נכונה שלהם מזהמת מאוד את המטריה מדיקה.

תראה מתפתחים כל הזמן תובנות שיטות או הרגלי עבודה של הומאופתים שבעצם מזהמות את המטריה מדיקה והרפרטורי, יש כאמור הרבה דברים יפים אבל יש גם הרבה סכנות, עכשיו הגישות האלו של כל מיני הבנות תאורטיות כבר כ"כ מושרשות בפרקטיקה, בספרים וברפרטוריז שכבר אינני רואה דרך להוציא אותם משם, צריך לחיות עם זה. בעצם זה המחיר של המודרניזציה, זה כמו שיש היום חשמל ומכוניות ומטוסים ויש בזה ייתרון אולם מצד שני הרבה זיהום, אז כך גם הגישות האלו. מאידך יש אנשים מאוד שמרנים שאומרים אני משתמש ברפרטורי רק עד קנט. נו טוב, אז בוא גם תלך ברגל מחיפה לת"א. צריך לדעת לחיות עם זה. לכן, אני עקשן בעבודתי, נצמד לפרובינגים נטו, עם מינימום של תיאוריות ופרשנויות. תאוריות ופרשנויות אני בונה רק אחרי הפרובינג.

יוסי: אז שאני נותןArg-n  איפה נגמר ה Argentum  ואיפה מתחיל ה Nitricum ?

יעקב: מה שאנחנו יכולים לראות זה איך ב- Arg-n   קיים מוטיב חזק של בדיקת הגבולות, כאילו הוא כל הזמן במצב של דריכות גבוהה על הקצה: Anxiety when time is set, הרבה עניין עם גבולות וקצוות, ספי רחוב, קווי מדרכות, אפילו הביטויים הפיזיים של פתולוגיות בעורקים ניתן להבין אותם בהקשרים של דפנות העורקים כמסמלות את גבולות כלי הדם,כך גם ההתנהגות הילדותית יכולה להיות מובנת בהקשר זה של ניסיון לבדוק את גבולות נורמות ההתנהגות. עכשיו ב-Arg.  (Argentum-metalicum) נראה איך האזור הפתלוגי הוא "מעבר לגבול": למשל יכול לעבוד ללא גבולות, להשאר ער כל הלילה וללמוד, הסחוסים שלו גדלים מעבר לגבול, מדבר ומדבר מעבר לגבול… אין שם את הניטריקום אשר מציב גבולות ולכן זה רמדי של מי שמתעייף, מזדקן ונופל מהר מאוד בגלל עומסים ללא גבולות שלוקח על עצמו. כך, מהשוואה בין Arg ל – Arg-n ניתן ללמוד שהניטריקום מייצג את את מושג הגבול.

הניטריקום מייצג רצון להתפשטות והתרחבות, לתפוס מרובה, להנות, לאכול אוכל שמן, כאשר הקצה השני הוא הפחד ממקומות סגורים, מגבולות. היה לי מקרה יפה מאוד של איש גדול מאוד, אולי 220 ק"ג, שמה שהיה מעניין אצלו זה שהוא דווקא אהב להיות שמן, הרגיש טוב עם כל ההתרחבות הזו, אהב מאוד בשר שמן, אחרי שקיבל ממני ניטריקום הפחית בשנה אחת 90 ק"ג, הניטריקום הביא אותו למצב בריא של חשיבה על גבולות והוציא אותו ממצב חולני של השמנה והתרחבות ללא גבולות. אז הנה אתה רואה ככה ניתן ע"י פירוק מלחים לאלמנטים הטהורים שלהם להבין את ה"סיפור" שכל אחד תורם למלח.

יוסי: אז שאתה עושה פרובינג על Calif-mur, אתה יודע עד כמה הכלור נמצא בתוך הפרובינג.

יעקב: Calif-mur הוא דווקא היוצא מהכלל. זה אחד הרמדיז היחידים שהשתמשתי בו עוד לפני הפרובינג, הייתי כאן באפריקה והייתי חייב למצא משהו לאיידס והשתמשתי בתובנה שלי כדי להגיע אליו. אח"כ באמת בפרובינג שעשיתי ראיתי עד כמה נוכח כל העניין של הכלור, כל החמיצות לגבי העבר, כל ההסתכלות אחורה לגבי מה שיכל להיות, כל ההפסדים, העלבון, הכעס הם מאוד חזקים, כך שהמוריאטיקום מאוד נוכח כאן. קח עוד דוגמא, Plut-n, אז על הניטריקום לכאורה לא מדברים, כולם אומרים נתתי לו פלוטוניום מבלי להזכיר את הניטריקום, כל האלמנט של הניטריקום שהוא של הצבת גבולות חזקים מאוד בא לידי ביטוי כאן כמו למשל הכעס האצור בתוכו ואיך שלא נותן לעצמו להתפרץ. ואותו דבר ב Americium nitricum שגם שם ראיתי עד כמה הניטריקום נוכח בפרובינג.

יוסי: העבודה הזו של היצמדות לפרובינג ועוד פרובינג, העבודה עם אנשים כל הזמן, וההצמדות לעובדות ולניסיון יש בה נראה לי משהו ששומר ומחזיק את הרגליים על הקרקע. וזה נראה חשוב שבעתיים דווקא בתוך פרדס של שגעון כמו ההומאופתיה. האם זו בחירה מודעת או נטייה טבעית שלך ?

יעקב: תראה קודם כל אני אגיד שיש לי את שני הצדדים האלה, מי שיקרא למשל את הספר שלי על הליום ייראה איך אני עף שמה למקומות מאוד מאוד רחוקים, מעבר למה שאנשים חשבו, כמו איך הנשמות מתגלגלות, רצף התגלגלות הנשמות ומה המבנה המתמטי של כל הסיפור הזה. אבל את כל המידע הזה אני הבאתי מהפרובינג, זאת אומרת הרגליים שלי בפרובינג וזה נותן לראש לגעת בשמיים. עכשיו העניין הוא שחשוב מאוד לשמור על שניהם ועל איזון בינהם, גם קרקע וגם שמים. חייב להיות חיבור. תראה אני לגמרי לא נמנע מ"לעוף" והאהבה הגדולה שלי זה ללמד פילוסופיה של הומאופתיה, אבל אני אף פעם לא שוכח את האדמה והשורשים, זה שוב פעם רוח וחומר. הספר הליום לדוגמא, כדאי מאוד לקרא אותו, זה פיצוץ מחשבתי, אני נלחמתי ממש בהליום במשך 10 שנים כדי להבין מה הולך שמה, כל מיני קומבינציות מתמטיות, חיבורי נשמות וכולי, אני ממש חשבתי שאני משתגע, נכנסתי לפרדס כזה עמוק שלא יכולתי לצאת, אבל בסופו של דבר אני מאמין שיצאתי וזה בגלל החיבור לפרובינג, החיבור לאדמה שאיפשר לי למצא גם את הדרך החוצה.

יוסי: איך נישמר שלא להשתגע ?

בסופו של דבר מה ששומר עלינו זה הפרובינג והקליניקה, זה חייב להיות זה. אם הראש לא מחובר לרגליים ואם הרגליים לא מרגישות אדמה אז זה מסוכן. העבודה הסיזיפית והיומיומית זה מה ששומר עלינו. הראש יכול לעוף אבל בסופו של דבר אם אתה יושב בקליניקה ורואה אנשים, ועושה רפרטורי ומרפא אנשים זה מה ששומר אותך מחובר לחיים ולשפיות. לכן גם אני משמר דפוסי עבודה מאוד ברורים של אנאליזה וסינתזה והצמדות לפרובינגים, חשוב מאוד לשמור עלינו.

אני רואה חבר'ה מיתנדבים שבאים לכאן לעבוד איתי באפריקה, מלאים ברעיונות יפים וכל מיני תובנות מערכתיות של ההומאופתים הגדולים. ולנסות לעבוד ככה באפריקה זה "בום עם הראש לתוך הקיר". כאן אתה רואה את האמת ערומה נטו, אתה מבין את החשיבות של הגוף כמספר הגדול של האמת, אתה מבין כמה צריך להיות זהיר עם בניית תאוריות ופרשנויות, וכמה מהר אפשר ליפול מהסוס. עכשיו מי שמגיע לכאן לשלושה חדשים ההומאופתיה שלו משתנה לגמרי, הם חוזרים לרפרטורי, ל- , Materia medica pura, לאדמה, לבסיס. כמובן לא כל אחד יכול להגיע לאפריקה אבל מה שהייתי אומר זה שחשוב כל הזמן לזכור את אפריקה, אפריקה זה האדמה.

ועוד משהו שהייתי רוצה לאמר להומאופתים: תיזהרו מאסנסים, זה אולי נשמע נחמד שאתה מתחיל ללמוד ואומרים לך סולפור הוא פילוסוף, או ספיה זו האשה שנמאס לה מעבודות הבית, אבל האסנסים האלה בסופו של עניין מאוד מקבעים את הראייה ומסתירים הרבה צדדים חשובים של הרמדי. אני שומע סטודנטים אומרים פרום זה הרמדי של מרגרט תאצ'ר, של טיפוס חזק וקפוץ מאוד. אז בואו תקראו קנט ותתוודעו גם לצד החלש של פרום, חולשה נפשית וחולשה פיזית. העיקר של פרום זה כח מול חולשה. הבנה רב מימדית של רמדי זה עניין של התפתחות אישית, צריך לצאת מהעולם הדו-מימדי הזה של ניאון התינוק ולראות מורכבות הרבה יותר גבוהה של מימד שלישי ורביעי ברמדיז.

יוסי: תראה אבל יש רמות של אסנס, אז נכון שיש אסנס שהוא פשטני במידת מה, כוללני ולא אומר הרבה, ובעיקר כל האסנסים שמשתמשים במונחים פסיכולוגיסטיים, למשל לאמר על רמדי שהוא ביישן, או תחרותי, או בוודאי כל האסנסים שיוצאים מתוך הטבלה של שכולטן… הוא בעל יכולות ניהול אז ניתן לו משורת הזהב… אבל יש אסנסים נהדרים, כל אותם אסנסים שנקיים כמעט לגמרי מדיבור פסיכולוגיסטי וכל מה שהם מעבירים זה איזו ויברציה ראשונית של החומר. עכשיו אם אתה מבין רמדי ברמה כזו של אסנס זה פנטסטי, מספיקה ג'סטה מהירה אחת של היד כאן כדי לראות שהמטופל הוא טרנטולה.

יעקב: בספר של ההליום אני מדבר על פוטנצים, לא פוטנצים של רמדי אלא פוטנצים של רמות הבנה, אז אני מתחיל בהבנה הכימית של החומר שזה מקביל לתמיסת האם, ממשיך לזיקות (Affinities) שזה מקביל ל- C12, משם ל Generalities שהוא הבנה של C30 , אני ממשיך לאסנס נאמר באופן שבו ויטולקאס מתאר וזה מקביל ל C200 , משם אני עולה בהבנה לתחושות ולאופן הפעולה במרחב, לגאומטרייה שלו (האם התנועה שלו מעגלית, לינארית..), שזה M1 , משם אני ממשיך הלאה לרמות השתלבות החומר בעולם ואל חיבורי השורש הרוחני שלו. אם ניקח לדוגמא את הגזים האצילים אז מסע הפוטנצים של ההבנה שלהם מתחיל אצלי ב-C12 ונגמר ב MMM שזו ההתחברות הכי גבוהה למקור, לשורש. עכשיו כמובן כל אחד מהפוטנצים חשוב להבנה השלמה של הרמדי. ההבנות הפשטניות שצריך להזהר מלהיצמד אליהן הן אלו של ה-C200, התמונות המנטליות הפשטניות. ובאמת צריך לחתור אל אותן הבנות של אסנס שנובעות מהכרות אינטימית מאוד עם איכויות החומר, עם הויברציות שלו, כמו שאמרת.

יוסי: הפרקטיקה ההומאופתית כל הזמן דורשת התפתחות אישית. להיות כל הזמן באיזשהו מצב של "בהירות", נאמנות לאמת, שמאפשר לך לראות, להקשיב ולהתחבר לתדר של המטופלים שלך, איזה עבודה אתה עושה כדי לשמר את היכולת הזו ?

יעקב: זו עבודה עצמית. בכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל להרבה מאוד צדדים, ובלשון הומאופתית בכל אחד מאיתנו יש סימפטומים ופוטנציאל לרמדיז שונות, אולם כל אחד מאיתנו חייב לשמור על הגז האציל שלו, על המרכז שלו, על עמוד שדרה, וזה משהו שדורש עבודה והתכווננות כל הזמן. גם ברמה הגופנית וגם ברמה הרוחנית. ברמה הגופנית אנ מקפיד לשחות כל יום כקילומטר וחצי, חוץ מזה כמו שהאנמן ממליץ אני כל יום הולך שעה ברגל, אני הולך בבוקר וזה גם זמן המדיטציה שלי וגם זמן התפילה שלי. אני מתכוון לבורא עולם, אומר תודה על כל מה שיש לי ומבקש את כל מה שחסר לי כדי שאוכל להיות כלי טוב יותר לעזור למטופלים שלי ואדם מכוון יותר לעמוד במשימות חיי. אז זו שעה של הליכה מדיטציה ותפילה כל בוקר בין רבע לשש לרבע לשבע, וכשאני חוזר ממנה אני כבר מכוון. מעבר לכך אני אוהב לנגן, ללמוד תורה וקבלה, מדע, תיאוריות איזוטריות, אין כמעט דבר בעולם אותו הומאופת לא יכול להפוך לכלי אשר יעזור לו להיות מטפל טוב יותר. תראה למשל, לאחרונה התחלתי ללמוד שש-בש ברמה גבוהה יותר, אני לא יכול לאמר שאני כבר ממש טוב בזה אבל אני הולך ומשפר את יכולות המשחק שלי. כמו כל הישראלים הייתי בטוח שאני די טוב והנה…אני משחק במחשב עם כל מיני אנשים בעולם ואני רואה שאני לא טוב כמו שחשבתי, ובנוסף אני רואה שהישראלים לרוב מפסידים במשחק. כדי להיות שחקן טוב אתה צריך להעמיק את הבנת המשחק, ללמוד סטטיסטיקות והסתברויות מתמטיות. זה נראה כאילו שש-בש זה משחק של מזל אולם למעשה זה משחק של כישורים ויכולות. כשמשחקים ברמות גבוהות צריך להיות מאוד חד, וברמות הגבוהות האלו לעלות ביכולות מ-91% ל 91.2% זה דורש הרבה לימוד ומחשבה. כך זה גם בהומאופתיה, ה-60% הראשונים של ההתקדמות הם קלים, אח"כ צריך להיות מרוכז, מכוונן וחולש על ידע רחב כדי להיות הומאופת ברמות הגבוהות, אח"כ אלו שלבים בהם צריך לעבוד קשה מאוד כדי לשפר את יכולתך כהומאופת אפילו באחוז בודד (וזו בדיוק העבודה עליה אנו מתרכזים בדינמיס, לקדם את הסטודנטים מעבר לאותם 60% של ידע סביר, לתת להם את אותה קפיצת דרך שהופכת אותם מהומאופתים טובים להומאופתים מצוינים). בדומה לשש-בש גם בהומאופתיה יש אלמנט של מזל, אתה יכול למשל לקבל מקרים שנופלים בדיוק לרמדיז שאתה מכיר, מקרים שהם קלים יחסית, אולם לאורך זמן בהומאופתיה כמו בשש-בש אתה לא יכול להסתמך רק על המזל אלא חייב להגיע להבנה עמוקה בכדי להצליח לאורך זמן ובמגוון גדול של מצבים.

מעבר לכל זה, בשבילי המדיטציה הכי טובה זה להיות בקליניקה Free from prejudiced, צריך יכולת מאוד גבוהה כדי לשמר את עצמך נקי בתוך המקרה ולהמנע מנפילה אל תוך הרגישויות שלך עצמך שעולים שם, כדי להיות עם יכולת לחתוך בסכין חדה את המקרה עד למהות שלו, זו המדיטציה הכי טובה.

יוסי: איך אתה שומר על הקשבה וערנות במהלך לקיחת מקרה?

יעקב: תראה, בשבילי לקיחת מקרה זה כמו חתול שישן, הוא מדבר ואני רושם ורושם, אני רושם כמעט הכל וכאילו ישן, החתול ישן והאזניים שומעות. ואז פתאום "עכבר" ובום אני מתעורר והולך אחרי העכבר, מפרק אותו, ואז חוזר לישון. והנה עוד "עכבר" וכך הלאה, האזניים שלי לא מפספסות את העכברים אבל אני גם לא כל הזמן בדריכות וניהול מתמיד של המקרה, אחרת אתעייף ולא אוכל לשמוע את העכברים. גם בנהיגה אתה לא יכול להיות כל הזמן בדריכות גבוהה.

יוסי: תוך כמה זמן מנסיונך אנחנו אמורים לראות תגובה ראשונית לתרופה הומאופתית.

יעקב: אני הייתי בהודו וראיתי הומאופתים שעובדים קשה אחרי הפגישה הראשונה ואז נותנים תרופה ונצמדים אליה שנים גם אם לא רואים כל תגובה. אני באופן אישי מצפה שתוך 4-6 שבועות תהיה איזושהיא אינדיקציה לתחילת תהליך, אם אני לא רואה כלום אחכה עוד קצת ובוא נאמר שאחרי חדשיים, אם אני עדיין מרגיש טוב עם בחירת הרמדי, אשנה משהו במינונים או בפוטנצים, ואז אם עדיין, נאמר תוך 3-4 חדשים לא רואים כלום אני אחליף את הרמדי.

ההבדלים בגישות זה עניין של טכניקת עבודה, אם תעבוד לאורך זמן עם רמדי בלי להחליף אותה תראה איך הגישה הזו גם עובדת. אם תבחר קו ישר ותצמד אליו (בהנחה שבחרת כמובן רמדי נכון) אתה תראה איך המקרה לאורך זמן מתחבר ומתכנס לתוכו. אבל אני סבור שנכון לשמר גמישות מסוימת ולכן שוב אם 3-4 חדשים אני רואה שכלום לא זז אשנה רמדי, כל זה כמובן בהנחה שאנחנו מדברים על אותו תחום ממוצע של פתלוגיות שההומאופת פוגש בקליניקה, מה שאני קורא לו Suburban neurosis, פרבריטוזיס.

קנט מדבר על זה ושואל: כמה זמן צריך לחכות בפרובינג עד שהסמפטום האחרון יופיע? והוא גם עונה: 60 יום. וזהו גם משך הזמן אותו צריך לחכות כדי למצות כל אינדיקציה לתחילת תהליך ריפוי אצל המטופל.

יוסי: יצא לי לטפל בכמה מקרים בהם מטופלים עשו שיפור יפה על פוטנץ מסוים, נאמר C30 ולכשהעליתי פוטנץ, נאמר ל C200, פתאום כל המקרה נפל לי והלך לאיבוד ולא משנה איזה פוטנצים ניסיתי, גם שחזרתי לפוטנצים נמוכים שעבדו המטופל כבר לא הגיב, במיוחד יצא לי לראות את זה במטופלים עפ פתלוגיות במערכת השתן. וחשבתי לעצמי אולי במערכות כמו מערכת השתן אשר עובדות על איזונים נורא מידתיים המידתיות צריכה להיות גם בתנועת הפוטנצים.

יעקב: תראה זה כוון מחשבה ואובזרבציה שצריך לראות אם אמנם מתקיים בחתך רחב של מטופלים, ואם אכן אז צריך ללמוד ממנו מה שניתן ואולי להשליך על אופני הטיפול גם במערכות אחרות אשר עובדות בפרמטרים מאוד עדינים, לב למשל.

מעבר לזה ולגבי הפוטנצים, קנט אמר שהרמדי הנכון הוא הרמדי הנכון בפוטנץ הנכון, ואכן כך. אני רואה מקרים שלא עובדים בפוטנץ מסוים ולפתע נפתחים עם שינוי פוטנץ וגם להפך, מקרה שעבד יפה פתאום מפסיק להתקדם ברגע שמשנים פוטנץ.

יוסי: אני חושב על הקפיצות שבין הפוטנצים למשל 30 ל-200 כחללים, כואקום שצריך להתמלא, שאם לא יתמלא היכולת לתת מענה לסימפטומים שבתווך מסוים של פוטנצים לא תתאפשר. עכשיו יש מטופלים שתיתן להם חד פעמי מנה של 200 והנה הויטאליות שלהם כאילו קיבלה מספיק אינפורמציה ומשלימה עצמאית את כל טווח הפוטנצים, מתמיסת אם ועד MM, ויש כאלה שאתה חייב עלייה מאוד הדרגתית וצפופה בפוטנצים שלהם, למלא ולהדק היטב כל מדרגת פוטנץ ורק אז להמשיך הלאה לפוטנץ הבא. .

יעקב: זה תלוי במידת הרגישות של המטופלים, יש כאלו שרגישים להכל ולא משנה איזה פוטנץ שתתן אם הרמדי הוא נכון הוא יגיב, ויש כאלה שיגיבו אך ורק אם תתן את הפוטנץ המדויק. מה שאני יכול עוד להסיף מנסיוני לגבי פוטנצים זה שהקפיצה בין C200 ל M1 אינה מספקת הרבה פעמים ורק שנקפוץ הלאה ל M10 נראה שהרמדי חוזר לעבוד, אותו דבר אני רואה גם בקפיצה בין M10 ל- M50, היא גם כן אינה מספקת ורק שאנחנו מדלגים על M50 וקופצים ישר ל CM הרמדי ממשיך לעבוד. הרבה פעמים אני גם מסיים עבודה ב CM או ב M10 וחוזר בחזרה לפוטנצים נמוכים כמו C12. כל העניין עם פוטנצים זה לעורר ולהמריץ את כח החיים לפעולה, להיות דינמי מולו, אם תהיה מונוטוני עם הפוטנצים כח החיים לא יישמע אותך.

יוסי: מה יש בפרובינג אחד שמביא לעולם רמדי כ"כ חשובה ומשמעותית לתקופתינו למשל הסלמון (Oncorhynchus tshawytscha) ולאחר  להתמוסס במרחבי הרפרטורי למשל Brassica Napus (לפתית , כרוב הנפוס) ?

יעקב: מעבר לחומר עצמו מה שחשוב הוא האיכות של הפרובינג, תסתכל באתר שלי provings.com למשל, יש שמה יותר מאלף פרובינגים אבל ברובם לא משתמשים, זה בגלל שהפרובינג עצמו לא היה טוב או שהעריכה לא היתה טובה, או שפשוט הפרובינג מעולם לא פורסם. למה אנשים משתמשים הרבה בפרובינגים שלי ? זה בגלל שהפרובינג והעריכה נעשים כמו שצריך, מתפרסמים ומצטרפים לרפרטורי. עכשיו לשאלתך..החומר עצמו כמובן גם קובע, הסלמון הוא מטאפורה מאוד חשובה בתרבות שלנו לפוריות או לחזרה הביתה אולם ה Brassica Napus האסנס שלה הוא של מי שחושב שלא רואים אותו, כל הזמן נאבק שייראו אותו אבל בעצם אף אחד לא רואה אותו. אתה רואה שדה של Brassica Napus   וכולם נראים אותו הדבר, מרבד גדול של צבע צהוב, כולם באותו גובה, אין כאן בולטות, אין אינדבדואל, בפראפראזה על מרוב עצים לא רואים את היער הייתי אומר מרוב יער לא רואים את העצים, והאסנס הזה מתבטא גם בנוכחות הרפרטוריאלית של ה- Brassica Napus . אבל בדיוק משום כך הפרובינג של Brassica Napus   הוא מאוד חשוב ושימושי לי, כלי מאוד יעיל לטיפול באנשים שחושבים שלעולם לא מבחינים בהם.

יוסי: אתה מדבר על כך שאין פוליקרסטים כמו בימי האנמן פשוט בגלל שהפרובינגס לא נעשים בהקפדה הנדרשת. יש לי מחשבה אחרת בנושא…הרמדיז של השנים האחרונות לעומת הפוליקרסטים הקלאסיים הן כאילו צרות ושפיציות יותר ומציירות טיפוסים מוקצנים יותר, אין היום פוליקרסטים כמו סולפור או ארסניקום שיכולות לכסות חצי עולם אלא רמדיז צרות וייחודיות במנעד הסימפטומים שלהן. כאילו המסע האכזרי הזה של התפרקות מדורות השבט לעולם של אינדבדואלים בודדים, מנוכרים ואקסצנטריים בא לידי ביטוי גם באופיין של הרמדיז.

יעקב: זה נכון, אבל מצד שני עדיין ההקפדה על כללים נכונים בפרובינג ובעריכה תורמת הרבה מאוד ליכולת של הפרובינג להגיע לכמה שיותר משתמשים ובסופו של דבר להיות אמצעי משמעותי יותר לריפוי. קח את Puls  למשל, למה זו רמדי כ"כ נפוצה ולא עובר יום בקליניקה כמעט בלי שתחשוב עליה? הסיבה היא שהאנמן עשה את הפרובינג ועשה אותו כמו שצריך ולכן זו רמדי כ"כ גדולה ואילו Bell-p  שגם הוא צמח וגם עליו נעשה הפרובינג לפני הרבה זמן, רחוק מלתפוס את אותה נוכחות במטריה מדיקה פשוט בגלל שהפרובינג עליו לא נעשה באותה איכות כמו על Puls.

תוכל לספר קצת על Qrep  ( Repertory of Mental Qualities)?

כן, זה כלי שפיתחתי אותו פשוט בגלל שהייתי צריך אותו, פיתחתי אותו בהרבה שנים של עבודה יחד עם רפי נוי (הומאופת ישראלי המתגורר באנגלייה), וזה כלי נהדר ופועל בשבילי כ"כ טוב במקרים, אני כ"כ שמח שעשיתי את העבודה הזו, על אף שהעבודה עצמה היתה עבודה מייבשת.

צריך בתהליך הרפרטוריזציה להיות בטוח שהרמדי הנכונה תהיה בתוך הרובריקה שתבחר. ואם למשל יש לך מטופל שהוא קמצן, אבל יש לו גם חלומות על כסף, וגם פחד מעוני, אז אתה כמובן יכול לקחת כל אחת מהרובריקות האלה, אבל הרובריקות הן קטנות וחסרות ולא בטוח שהרמדי בתוכן. ולכן מה שצריך לעשות זה לחבר את כל הרובריקות והמטריה מדיקה (קלאסית ועדכנית)  שקשורות בכסף, לרובריקה אחת וגדולה ואז אתה בטוח שהרמדי של הפציינט שלך היא בפנים. ה-Qrep זה קצת כמו ה Generalities  של בונינגהאוזן רק שזה במיינד. עכשיו מספיק שתיקח 3 רובריקות מה Qrep ועוד רובריקה פיזית או keynote  קטן ויש לך בסבירות גבוהה מאוד את הרמדי גבוה בתוך הרפרטוריזציה.

לדוגמא בוא ונחזור למקרה עליו דיברתי מקודם של Molybdenum. אני ראיתי שעיקר המקרה הוא סביב מוטיב ה"בית". עכשין אם הייתי לוקח Desire home, או Delusion Home או Homesickness הייתי בוודאות מפספס את המקרה, פשוט בגלל שזה רמדי חדש שלא נוכח ברובריקות האלה. אבל בגלל שה-Qrep מתעדכן כל הזמן גם עם הפרובינגים הכי עכשוויים אז אני יכול להיות בטוח שאם אני לוקח את הרובריקה Home  הרמדי של הפציינט שלי בפנים. רק עכשיו אנחנו הוספנו לתוך ה-Qrep יותר מ-100 רמדיז חדשים שלא תמצא אותם באף רפרטורי, אני הייתי אומר שגם הקומפליט רפרטורי וגם הסינטזיס הם בפיגור של 8-10 שנים לעומת ה-Qrep.

יוסי: מעניין לבדוק עד כמה העבודה שלכם של תיוג איכויות ולייבלים לרמדיז אשר נולדת מתוך האינפורמציה שבפרובינג עומדת בסופו של דבר בקורלציה לתאוריות של איכויות הבאים מהכללות של ממלכות. למשל אם אני אקח איכות כמו "שליטה" האם אמנם אראה שם נוכחות משמעותית לנחשים, או של מלחי ה-Kali. או לחליפין אם אקח איכות כמו "פרפקציוניסט" האם תהיה נוכחות משמעותית גזים האצילים? כלומר מעניין לראות עד כמה העבודה מבוססת פרובינג שלכם נפגשת ומשיקה לעבודה שהיא יותר תאורטית. קצת כמו לחפש את המפגש בין פיזיקה תיאורטית ובין ניסויי המעבדה.

יעקב: באופן גס הייתי אומר שהקורלציה היא של 30-40%, ניסינו מאוד להמנע מהכנסה של רמדיז ל Qrep על בסיס הבנות של ממלכות, העבודה שלנו מבוססת על מטריה מדיקה, פרובינג ורפרטורי. ובכלל נזהרנו מהכללות גם ברמת הרמדי הבודד, אם למשל Cuprum  הוא רמדי מאוד חזק להתנהגות כפייתית, לא הכנסנו באופן אוטומטי לרובריקה OCD את כל המלחים שלו, אלא אך ורק את אלה שברור לנו שמאופיינים בהתנהגות כפייתית. יחד עם זאת במקומות בהם ראינו בברור שסימפטומים מסוימים שזורים במשפחה לכל אורכה אז נתנו לזה ביטוי, אם תקח למשל איכויות כמו Money, failure, low self esteem and opinion of others תוכל לראות איך הפחמנים מופיעים לאורך כל הרפרטוריזציה.

ועוד נקודה חשובה ב Qrep. הדרוג של הרמדיז הוא לא לפי כמות אלא לפי איכות, כלומר בעוד שברפרטוריז אחרים הציון הוא פונקציה של כמות הפרוברים שהעלו את הסימפטום אצלנו הדרוג הוא פונקציה של עוצמת הסימפטום אצל הפרוברים. אני אקח שוב לדוגמא את ה-  Molybdenum , אני שמתי אותו בציון 4 תחת הרובריקה של בית אפילו שזה רק פרובר אחד או שניים שדיברו על בית, העניין הוא האינטנסיביות, העוצמה והאיכות שבו הפרוברים דיברו על בית ולא כמות הפרוברים שעלה אצליהם עניין של בית.

יוסי: אם פרובינג הוא הדבר הכי קרוב למקור, לשפת החומר, ואם הרפרטורי הוא ניסוח של הפרובינג, אז נדרשת זהירות רבה בשמירת הקשר בין רפרטורי ובין פרובינג, כלומר צריך להזהר מאוד מתוספות תיאורטיות לרפרטורי, למשל להמנע מהשלכות של תיאוריות של ממלכות אל תוך הרפרטורי. לדוגמא, לא הייתי מכניס את כל משפחת Magnolianae לרובריקה Confusion of mind, רק בגלל שהתמה הזו אופיינית למשפחה .

יעקב: לגמרי, תראה עשיתי מחקר על משפחת ה- Berberidaceae, יש שמה רמדיז המופקות מהשורש, רמדי המופק מהשרף ואחר המופק מהצמח כולו. אז יש דמיון אבל בהחלט גם שונות גדולה המושפעת מהמקורות והחלקים מהן הופקו הרמדיז, ולכן צריך מאוד להזהר לא לזהם את הרפרטורי והמטריה מדיקה.

אתה מדבר על זה ואני חושב שיכול להיות מעניין למשל לקחת את כל הרמדיז שמופקות מפקעות, או מחלב, או מנוצות ולראות מה החוט שמחבר כל קבוצה שכזו.

יעקב: בטח, תראה בספר על הסיפיליס חשבתי איך אני יכול להבין את המיאזמה הסיפיליטית. יש כאן 3 דרכים, אחד זה דרך הפילוסופיה, השני זה דרך המקרים והשלישי זה דרך המטריה מדיקה. דרך הפילוסופיה והמקרים זה נורא מבלבל לנסות להבין את המיאזמה, אתה תקח מקרה אחד ולכל אחד תהיה דעה שונה לגבי המיאזמה. אז אמרתי בוא נעבוד דרך המטריה מדיקה. יוצא שרוב הרמדיז הסיפליטיות הן מתכות כבדות ואילו הצמחים שראיתי שם בדרגה  4 (ברפרטורי של קנט) היו Phytolacca,  Guajacum   Stillingia. ואז שאלתי את עצמי מה המכנה המשותף כאן בין הצמחים האלה וראיתי שיש כאן עניין של שורשים, ואז צריך להבין באמת את הקשר בין השורשים והמיאזמה הסיפיליטית. השורש מתחבא בחשכה, הוא עמוק, לא רואים אותו, סיטרא אחרא. אז Phytolacca ו Stillingia הן סיפיליטיות בגלל השורש ואילו Guajacum    הסיפילטיות לא באה מהשורש, בעצם קוראים לעץ Iron wood, והוא דומה יותר למתכת מאשר לעץ, וזה המפתח להבין את הסיפיליטיות שלו. אז אתה מבין איך אני עובד ? לא באתי לחקור את הסיפיליס דרך ממלכות אלא דרך הרמדיז, לקחתי רמדיז סיפיליטיות מכל הממלכות וחקרתי דרך המטריה מדיקה שלהן, דרך הפרובינג את המהות הסיפיליטית שלהן. הכל מתחיל מלמטה, מהמטריה מדיקה וכך פתאום נבנות תובנות גבוהות, והנה מעבודה סיזיפית של ליקוט אתה מגיע לתובנות גבוהות אודות המיאזמה הסיפיליטית.

העבודה שלי מתפרשת להרבה כוונים: גם פרובינגים, גם פילוסופיה, גם קליניקה, תוכנות הומאופתיות, רפרטורי.  הספרים של ההליום והסיפליס הם מפתח מצוין להבין את הפילוסופיה ושיטת המחשבה שלי. ונוסף על כך איידס ואפריקה שזה נהפך חלק מאוד חשוב מהחיים שלי, ולמדתי כאן הרבה מאוד תובנות. אומרים שמומחה זה מי שיודע יותר ויותר על פחות ופחות (עץ הדעת), ואני אומר שהגדרה של הומאופת זה מי שיודע פחות ופחות על יותר ויותר (עץ החיים), ידיעה שהיא יותר חוויה רוחנית מאשר ניתוח הגיוני. הומאופתיה זו הזמנה  לחבק את כל הידע שקיים במרחב עד לאופק בו נדע כלום על הכל.