דניאל אובחן בגיל 3 כ PDD ונכנס לגן מיוחד. היו לו בעיות תקשורת, איחור בדיבור, חוסר קשר עין וחוסר שקט קיצוני. היה לי קשה מאד להשתלט עליו. דניאל לא סבל מגע ונמנע מחיבוקים ונשיקות. מבחינה נפשית הוא היה מאד תינוקי, לא מסוגל להתאפק או לדחות סיפוקים, וגם לא הבין מצבי סכנה (כביש, אש, ים וכו').

במצוקתנו התחלנו לשקול אפשרות שימוש בתרופות להרגעה.

כשהיה בן 4 הגענו ליוסי

ממש בהתחלה, למרות שהייתי די ספקנית, החלנו לחוש בשינויים שהלכו והתעצמו ככל שהמשכנו בטיפול… הוא יוצר קשר עין ובעיקר חלה התפתחות בתקשורת ובדיבור. הוא מסוגל לנהל שיחה. גם בגן חשו בשינוי לטובה ונשקלת אפשרות להתחיל לשלבו באופן חלקי בגן רגיל.

הכיף הכי גדול שלי בתור אימא היא העובדה שהיום הוא מאפשר לי לחבק אותו ולנשקו ונהנה מזה.

אנחנו נמצאים בקשר רצוף עם יוסי שתמיד קשוב גם בזמנים שיותר קשה.

ברור לי שהתהליך הוא ארוך אבל יחסית בזמן קצר חלו  שינויים משמעותיים והם עדיין ממשיכים.

אני תקווה שנמשיך לראות שיפור לאורך הדרך.