אבנר , ילד מתוק וחייכן בכיתה ג' הגיע אלי לטיפול בהפרעות קשב. לאבנר קשה נורא להתרכז במהלך השיעור, מאבד את חוט המחשבה בקלות, מפוזר נורא ומתוסכל מהמצב.
בשנתיים האחרונות אבנר לוקח רטאלין אולם הכדור גורם לו לתופעות לוואי קשות, אבנר איבד תיאבון (אבנר הוא ילד שאוהב לאכול אולם התיאבון ממש אבד, רואה דברים שבעבר נורא אהב לאכול אולם אין לו חשק "לגשת" אליהם), אבנר פיתח מצמוצים בעיניים ובבקרים סובל מכאבי ראש.
תופעת הלוואי הנוגעת ללב ביותר (אותה רואים כמעט בכל ילדי הרטאלין) היא התחושה שהילד "כבוי" , כאילו הרטאלין לוחץ על איזה כפתור שבאחת הילד אמנם לא מוסח ומגורה ע"י רעשי הסביבה ואכן הופך פחות קופצני ויותר פנוי ללמידה.
אולם גם משהו בשמחת החיים, בשובבות ובערנות החיונית של הילד כבה, הילד הופך כהה בתגובותיו וחסר חיוניות. אבנר תיאר את זה הכי טוב: "אני לא אוהב לקחת רטאלין בגלל שזה עושה לי משעמם".
במהלך האבחון ההומאופתי התחוור לי עד כמה חוסר היכולת להתרכז ולהתפנות ללמידה נובע מחוסר בטחון עצמי של אבנר לגבי מקומו החברתי. אבנר חש צורך לרצות כל הזמן את חבריו לכיתה, מוותר ומשדל אותם לחברויות באמצעות מתנות.
העיסוק התמידי של אבנר בניסיון למצב לעצמו מקום של בטחון, האנרגיה העצומה שהוציא בהשתדלויות לחזק את מעמדו החברתי פשוט לא איפשרו לו פנאי ללימוד והתארגנות.
אבנר קיבל תרופה הומאופתית (רמדי) האמורה לחזק את בטחונו העצמי וכפועל יוצא מחיזוק הבטחון היה לי ברור שגם יכולת הקשב שלו תשתפר ותצמח. ואמנם כך היה. אבנר התחיל בלקיחה יומיומית של התרופה ההומאופתית (ילדים אשר לוקחים רטאלין יתחילו על פי רוב בלקיחה יומיומית של התרופה ההומאופתית), ובמהלך של שבועות ספורים היה ברור כיצד אבנר הופך להיות פחות טרוד בענייני חברה ויותר נינוח ופנוי לעצמו (זה לא שתרופה הומאופתית הופכת ילד חסר בטחון פתאום לחיה חברתית, השינו שרואים הוא יותר בכוון של פחות התעסקות ולחימה מתישה בעניינים חברתיים לטובת קבלה עצמית ושקט פנימי). בשבועות שלאחר מכן אבנר הפך פנוי הרבה יותר ללמידה ויכולות ההתארגנות והקשב השתפרו באופן ניכר.
לאחר כארבעה חודש טיפול הומאופתי טבעי בקשב וריכוז אבנר הפסיק עם הרטאלין, הפידבקים מהמורה היו נהדרים ואבנר חזר להיות ילד חיוני ונלהב הרבה יותר.